סוהרונה

סוהרונה

"התוכנית עובדת מצצוין, בוסס," אמר רודוס בקולו הנחשי והשתחווה בפני אדונו.
"כן? הסוהרסנים משוחררים?" שאל וולדמורט והביט בעוזרו בעיניו הקרות כקרח.
"הססוהרססנים משוחררים ומססתובבים בעולם המגלגים, אדוני," חייך רודוס באכזריות.
"יופי. איזה תירוץ המציאו הטיפשים הפעם?"
"אוו, ממש מצצחיק אדון, תירוץץ מצצחיק..." גיחך רודוס.
"שהוא...?" שאל וולדמורט, מנסה לא לאבד את סבלנותו.
"פרץץ אצצלם נגיף, אדון..."
"מה זאת אומרת?"
"יש להם 'קורונה', אדון..."
"אתה חושב שיש לי זמן למשחקים שלך! הסיבה היחידה שאתה לא שוכב כאן מולי, מת, היא בגלל שאני מחכה למידע מפיך. אם אתה לא רוצה שאני אשתמש בדרכים לא נעימות, אז דבר!" צעק וולדמורט בזעם, ונגיני לחששה לידו.
"אל תכעסס, אדון... אני מיד אסביר הכל, אדוני..."
"ותפסיק עם הדיבור הנחשי הזה," מלמל וולדמורט בעצבנות וליטף את נגיני.
רודוס כחכח בגרונו והחל להסביר. "הם המצציאו ססיבה, שיש נגיף בעולם שלהם, ולכן הם צריכים לעששות את הכל..."
"אבל הסוהרסנים מאלצים אותם להישאר בבית-"
"גם הקורונה, אדוני... הם לא יכולים לצצאת בשביל לא להידבק, אדון..."
"הסוהרסנים פורחים בהתקהלות-"
"גם הקורונה, אדון... ולכן הם צצריכים להישאר בבית, כדי לא ליצצור התקהלות, ו'להידבק'..."
"ומה בקשר לנשיקת הסוהרסנים?"
"הם מכססים את הפה עם מססיכות, אדוני, כי הם חושבים שהנגיף ידביק אותם דרך הרוק או משהו..."
"ומשהו בקשר לזה שהסוהרסנים הם בעצם סוהרים?"
"אולי זזה שהקורונה כולאת אותם בבית שלהם?"
"אולי... ואני מבין שזה אומר שהקורורה הזאת מרחיקה אותם ממקומות בילוי?"
"בדיוק, אדון, הקורונה... כמו הססוהרססנים..."
"קורונה, קורורה... מה זה משנה?" וולדמורט חייך בסיפוק והמשיך ללטף את נגיני.
"כן, אדון... וגם לגבי השוקולד, שעוזזר מול ססוהרססנים... אני חושב אנשים פתאום מרגישים צצורך בשוקולד. וכמובן שהם מקשרים את זזה לקורונה..." רודוס חייך גם הוא בלגלוג.
"אז אני מבין שהמשימה שלך באמת צלחה. אני רק צריך עוד דבר אחד..."
"מהו, אדון?" שאל רודוס.
"תביא לי את ה.. שוקולד הזה. אני רוצה לבדוק אותו." אמר וולדמורט בהרהור.
"כן אדון..." הוא התעתק משם בקול קראק חזק, ואחרי כמה דקות הוא חזר ובידו חבילת שוקולד.
"קח, אדון... שוקולד פרה נחמד-"
"איך קראת לי? פרה?!" וולדמורט הביט בהפתעה ובזעם באיש הראשון שהעז לקרוא לו בשמות, ובהנפת שרביט קטנה הוא הרג אותו. "קחי אותו, נגיני..."
ובעוד נגיני זוחלת אל עבר עוזרו לשעבר, הוא הרים את חבילת השוקולד שנזרקה על הרצפה.
"הממ, באמת טעים..." הוא מלמל והתעתק אל החנות הקרובה.