בוגד דם?

סיריוס נכנס לחדרו כרוח סערה, וניגש ישר למראה קטנה שהיתה מונחת על השידה "ג'יימס!" הוא לחש למראה שהחזיק בידו, "ג'יימס! ג'יימס?? נו! קרניים! תענה כבר! ג'יימס!!"

הוא עצר, ושמע קולות מהסלון;

"בלה! קיסי! איזו הפתעה" הוא שמע את אמו אומרת בשמחה, "אנדרומדה, גם את כאן.." היא אמרה בקרירות, "בואו, שבו!" היא הורתה להם על הספה.

סיריוס הבין שבנות דודיו הגיעו, הוא השתתק ושמע את השיחה מבעד לדלתו.

"איפה סיריוס ורגלוס?" שאלה אנדרומדה.

"רגלוס מסדר את לוח השחמט החדש שקנינו לו, רוצה לשחק איתו, קיסי?"

"כן!!" קראה נרקיסה, "איזה כיף! כבר לא ראיתי אותו מאז שהתחיל החופש!"

"איפה אמרת שסיריוס נמצא, דרואלה?" שאלה שוב אנדרומדה, "אני צריכה להחליף איתו כמה מילים".

"סיריוס בחדרו, הוא במצב רוח רע" ענתה גברת בלק באותה קרירות, "מה את צריכה ממנו, אנדרומדה?"

"אם אפשר דרומדה, זה יותר קצר" ביקשה אנדרומדה, "מה קרה לו?" התעניינה.

גברת בלק לא הספיקה לענות, כי מישהו נכנס לסלון, ומייד נשמעה צרחה.

"רגלוס!!!!!!" צווחה נרקיסה בשמחה, "כמה זמן לא ראיתי אותך!!"

"קיסי!" נזפה בה אנדרומדה, "שקט! נימוסים!"

" איזה כיף!" נרקיסה התעלמה מאחותה, והמשיכה לצעוק, "יש! רגלוס!"

"קיסי!" הוא גם שמח, "מה נשמע? וואו! אנחנו ממש גדולים! מתחילים שנה רביעית בהוגוורסט!"

"אני כבר אדבר איתכן." אמרה גב' בלק, "כשיהיה שקט.." והתעתקה משם.

"מה נראה לך קרא לסיריוס?" שאלה אנדרומדה את בלטריקס

"הבן דוד הזה כבר לא מעניין אותי" אמרה בלטריקס בהתנשאות, "אני גמרתי את הוגוורסט, וכולכם- כל התלמידים- ילדותיים מדי לטעמי, גם סיריוס."

"עדיין.." חייכה אנדרומדה, "לא מעניין אותך למה הוא עצבני? בדרך כלל הוא די שמח.."

"להגיד לכם למה הוא עצבני?" שאל רגלוס, "בגלל ש.."

צעדים מהירים נשמעו במסדרון, וסיריוס הופיע, זועם כולו.

"ר-ג-לוס- אר-ק-טו-רוס- בלק" שאג סיריוס, "מ-תי תל-מד לס-תום ת-פה ש'ך? אני אחליט מה אני רוצה לספר להם ומה לא! ברור?"

רגלוס צחק. "בסדר".

סיריוס הסתובב לכיוון החדר שלו.

"סיריוס! חכה!" צעקה אנדרומדה, "אני צריכה להגיד לך משהו!"

סיריוס לא ענה, הוא התקדם בזעף לחדרו.

"רוצות לראות משהו מצחיק?" שאל רגלוס את בלטריקס, אנדרומדה, ונרקיסה. "אקספליארמוס!"

השרביט של סיריוס עף מידיו ישר אל ידיו של רגלוס.

רגלוס צחק שוב, נרקיסה הצטרפה אליו, בלטריקס רק חייכה, אבל אנדרומדה נשארה עם תווי פנים חתומים.

סיריוס הסתובב, זעום, הוא התקדם במהירות לעבר רגלוס, והתכונן להרביץ לו.

"סיריוס! לא!" קראה אנדרומדה, "חכה!"

סיריוס לא ענה, אבל הוא הוריד את היד באיטיות.

"רגלוס, את השרביט של סיריוס," אמרה אנדרומדה, "בבקשה?" הוסיפה.

הוא הגיש לה את השרביט של סיריוס, "בגלל שבזכותך הוא לא הרביץ לי!" הוא מילמל, ויצא מהסלון.

"חכה לי!" צעקה נרקיסה ורצה בעקבותיו. "רגלוס!"

"האמת שממש אין לי כח לספר מה קרה לי", אמר סיריוס לאנדרומדה, "אבל בגלל שעזרת לי- אני אספר לך,  דרומדה"

"בלה, רוצה לשמוע?" שאלה אנדרומדה, "סיריוס מספר מה קרה לו.. הי! מה את עושה שם?" היא ניסתה להציץ לדפים שבלטריקס דיפדפה וכתבה בהם במהירות.

"לא עניינך!" ענתה בלטריקס, "ואם את רוצה לשמוע את הבן-דוד המטונף שלך- תשמעי אותו! לי אין כח אליו!"

"לא צריך!" התעצבן סיריוס, "אני גם מעדיף שלא תשמעי!"

"סיריוס! אז מה קרה שאתה כזה מעוצבן? רבת עם ג'יימס? רמוס? פיטר?"

"זה לא קשור!!" התעצבן שוב סיריוס, "רבתי עם אמא שלי, היא חושבת שהדעות של וולדמורט נכונות, ושאסור שיהיו לי חברים חצויי דם, אני ממש לא מבין אותה- מה היא עיוורת? היא לא שמה לב שהוא פשוט ר-ש-ע?" הוא נעצר, בלטריקס הביטה בו במין מבט מזלזל, "מה את רוצה?" הוא סינן לעברה, והמשיך, "אולי ג'יימס הוא טהור דם, אבל יש לי חברים אחרים- שהם חצויי דם, כמו ירחוני.. זאת אומרת כמו רמוס, שההורים שלו מוגלגים, למה אסור לי להיות חבר שלהם? הא? והיא עוד רוצה שאני אעזוב את גריפינדור ואעבור לסליתרין!"

בלטריקס השמיע קריאת ניצחון, סיריוס אפילו לא הסתכל עליה.

"להגיד לך משהו?" חייכה אנדרומדה אל סיריוס, "גם אני רבה עם המשפחה שלי על כל מה שאומרים "טוהר דם" וכל הבית שלי גם מסתכל עלי כאילו נפלתי על הראש, כי בסליתרין כולם בעד "טהורי דם", ועוד משהו- אני יוצאת עם בן מוגלגים, אולי אתה מכיר אותו- הוא בגריפינדור-  אבל שנה מעלינו- עולה לשנה שישית, מכיר את טד טונקס?"

"אה! טד! בטח מכיר," אמר סיריוס, "חמוד כז.."

"אני צריכה ללכת, סיריוס, מצטערת!" קראה אנדרומדה בבהלה, "קבעתי להיפגש איתו.. עם טד.. ביי!"

"ביי! תהני!"  קרא סיריוס, בלטריקס לא ענתה "בלה! תיפרדי מאחותך! בלטריקס? בלטריקס בלק!! אחותך הולכת!"

בלטריקס לא ענתה, אנדרומדה התקדמה לדלת, חייכה לסיריוס, ויצאה בצעד בטוח, וכעבור רגע נשמע פיצוץ, וגברת בלק הופיעה שם.

"בלה, מה קרה לך? למה את לא מדברת? בדרך כלל את הפטפטנית שבינינו" אמרה גברת בלק, "קרה לך משהו שבגללו את ככה?"

"כן" חייכה בלטריקס, "את יודעת.. אני.. מתרגשת"

גברת בלק הסתכלה עליה, וציפתה להמשך דבריה של בלטריקס.

"התקבלתי לעבודה- להיות סגנית של" קולה של בלטריקס רטט מהתרגשות, "של הלורד וולדמורט!!"

"הו, זה נפלא!" צווחה גברת בלק וחיבקה אותה, "אבל למה את אומרת רק עכשיו?"

"כי אם אנדרומדה הייתה כאן- היא הייתה מזדעזעת ומתחילה להשתגע, 'אחותי'." סיננה בלטריקס, "הבוגדת דם המטונפת הזאת! יוצאת עם בוצדם.. היא מתחתנת איתו.. זה נורא!"

"זה ממש נורא!" הסכימה איתה גברת בלק, "גם סיריוס שלנו בוגד דם כזה.." היא הביטה לעברו.

"אמא די!" צעק סיריוס, "גם תסתמי את! בלטריקס!" הוא שלח לעברה מבט חד, "אני לא מבין אתכן! אתן באמת עיוורות! אתן לא רואות מה הוא רוצה לעשות? הוא פשוט רע!"

"דרואלה, מה את אומרת?" ציחקקה בלטריקס, "נכון סיריוס שלך צודק?"

"די! סתמי ת'פה שלך! בלטריקס! את רק עכשיו גמרת את הלימודים, ומתלהבת מעצמך כאילו את איזה מלכה! "עובדת אצל לורד וולדמורט" איזה מרגש" הוא חיקה אותה, "אבל תפקחו את העיניים ותראו מה הוא רוצה באמת!"

הוא רץ לחדר שלו נעל את הדלת, ולקח את המראה, "ג'יימס! אתה חייב לשמוע מה קרה לי!" הוא לחש למראה, "ג'יימס? ג'יימס!!!!" הוא הפסיק לצעוק, וניסה לשמוע את השיחה של אמו ובלטריקס;

"אל תיבהלי" הוא שמע את אמו אומרת, "בזמן האחרון הוא ממש כזה"..

"אני לא נבהלת.." צחקה בלטריקס ברישעות, "אני יודעת איך זה לחיות עם בוגדי-דם מטונפים בבית.."

וככה, עם המחשבה הזאת של "בוגד-דם" הוא נרדם..