סינדרבת׳ וקללת האוובר-ת׳ינקינג

הסיפור סותר את פרסי ג׳קסון.

ויתור זכויות וכאלה.

סליחה שויתרתי על החלק עם הנעל. 
°°°
היה היתה פעם, בממלכה קסומה שהיו בה חדי-קרן, אלים, והחשוב מכל - נצנצים, אלה קסומה, בשם אתנה - שהיתה (ועדיין) אלת החוכמה.
יום אחד, היא פגשה אדם בן תמותה - שלימים נהפך לאביה של סינדרבת׳, גיבורת סיפורנו.
סינדרבת׳, היתה בת אתנה, אלת החוכמה, ומכך התברכה בחוכמה בשפע - אך עם כל דבר טוב מגיע אחד רע:
סינדרבת׳ קוללה באווברת׳ינקיניג - 'מחשבה יתרה'.
סינדרבת׳ חיה עם אביה באושר שנה אחת, עד שלבסוף החליט האיש לשאת אישה, אשר חמדה את כספו, ושנאה את בתו, סינדרבת׳.
האישה המרשעת הולידה שני תאומים 'מקסימים'. ילדים שכל חייהם אהבו להתעלל בסינדרבת׳, להציק לה, ללעוג לעיניה האפורות או לשערה הבלונדיני. הבת והבן, היו קטנים בשנה מסינדרבת׳. האם עודדה את ההצקות, ולאביה לא היה אכפת.
ביום גורלי אחד, אביה של סינדרבת׳, שהיה היחיד שאיכשהו שמר עליה בבית, יצא לפגישת עסקים בצד השני של העולם, למשך שבוע - אך מהפגישה הזו הוא לא חזר. מטוסו טבע באוקיינוס.
אמה החורגת של סינדרבת׳ מחתה דמעה מזויפת, ומיהרה להעביר את הנערה המסכנה בת ה12 לאגף המשרתים - והטילה עליה את העבודות הבזויות ביותר:
קרצוף הרצפה בסבון צורב, במשך שעות, וטיטוא במרתפים המצמררים. סינדרבת׳, שחיה כך כמה שנים, החלה להכיר את עכברושי המרתף, ואף קראה להם בשמות.
יום אחד בלילה, החליטה סינדרבת׳ לברוח מהבית. היא תכננה תוכניות מדהימות ומפורטות, כראוי לבתה של אלת החוכמה, אך משום שקוללה באוובר-ת׳ינקינג, לא יכלה סינדרבת׳ לבצען. היא ישבה ימים ולילות, ומצאה כל פרט קטן שיכל להשתבש, ובעקבותיו ביטלה כל תוכנית ותוכנית.
לבסוף, החליטה סינדרבת׳, לבצע תוכנית פשוטה יותר - היא רצתה רק לצאת החוצה, לדרוך מחוץ לבית אמה החורגת.
לכן, בלילה אחד, סינדרבת׳ ביצעה את תוכניתה חסרת הפגמים, והניחה את כף רגלה על האדמה שמחוץ לבית המפחיד. היא היתה כל כך נרגשת, ששכחה לחשוב!
היא מיהרה החוצה, ומצאה את עצמה מביטה פנים אל מול פנים, בפרסאוס ג׳קסים (למי שלא הבין - מקסים+ג׳קסון), נסיך הממלכה ויורש העצר של משפחת המלכות.
"מי את?" הוא שאל בזהירות.
"אני... אני...", סינדרבת׳ לא הצליחה להשלים משפט, וחשבה וחשבה וחשבה, עד שלבסוף החליטה לחייך ולענות,
"שמי סינדרבת׳, הוד מלכותך. אני רק משרתת בבית הזה"
פרסאוס חייך מולה את חיוכו הכובש.
"משרתת או לא משרתת, נתראה בנשף!" הוא אמר, והושיט לה כרזה קטנה, שבה היה מסופר על פרטי הנשף.
סינדרבת׳ חייכה, שמחה מהצלחתה, ופנתה לחזור לבית, כשלפתע אמר פרסאוס:
"בבקשה, קראי לי פרסי"
סינדרבת׳ חייכה שוב וקדה קידה מגושמת.
"תודה, פרסי. נתראה!"
ושניהם הלכו לדרכם.
סינדרבת׳, שלא רצתה להסתכן בכך שאמה החורגת תגלה על בריחתה, חזרה במהירות אל תוך הבית, החביאה את הכרזה מתחת למיטה, והעמידה פני ישנה.
בלילה, היא המשיכה לחלום על פרסי, ועל הנשף המצופה, כשלבסוף קללת האוובר ת׳ינקינג שלה גרמה לה להבין משהו עצוב-
לא משנה מה תעשה, סינדרבת׳ לא תוכל ללכת לנשף. אין לה שמלה מתאימה, ובטח שאין לה דרך להגיע, או אפילו לצאת מביתה של אמה החורגת.
במחשבה עצובה זו, שקעה סינדרבת׳ בשניה עמוקה.
בחלום, הופיעה אפרודיטה אלת האהבה, אשר זיהתה את מצוקתה, ולא רצתה שייגמר סיפור אהבה כה יפה.
אפרודיטה אמרה לה, שהיא תשלח שליחה, שתכשף את אמה החורגת ותיתן לה ללכת לנשף, אך לא ציינה דבר חשוב אחד.
ביום הנשף, תיכננה אחותה החורגת של סינדרבת׳, ללכת לנשף, והתלבשה והתייפיפה מול המראה כל היום, מדברת על יופיו של הנסיך, וכמה שהוא יאהב אותה. סינדרבת׳ הביטה בה בייאוש - היא לעולם לא תוכל להראות כך.
אך לפתע, כמו מתוך חלום, הופיעה שליחתה של האלה אפרודיטה, נערה בגילה של סינדרבת׳, אשר ניחנה בדיבור הקסמה - היא יכולה לדבר ולשכנע כל אחד לעשות מה שהיא רוצה, וכך היה. הנערה שכנעה את אמה החורגת של סינדרבת׳ לתת לסינדרבת׳ ללכת לנשף, ונעלה אותה ואת בתה במרתף. בעודן צועקות, פנתה הנערה אל סינדרבת׳ ואמרה:
"שנתחיל?"
סינדרבת׳ לא ידעה במה מדובר, ולכן לא ענתה, אך היה נראה שהנערה לא מחכה לתשובה. היא החלה לעשות לה את הדבר האחר, שאפרודיטה לא ציינה. הסיוט הגדול ביותר של סינדרבת׳.
מייקאוובר.
לאחר כמה שעות של סיוט, סינדרבת׳ היתה מוכנה. היא לבשה שמלה לבנה ארוכה, בגוון מעט אפרפר שהדגיש את עיני-הסערה שלה. על שערה הבלונדיני המושלם שעבר ניקוי וסירוק ובייביליס ומה לא - היה מונח נזר כסוף, מדהים בפשטותו. סינדרבת׳ כה התלהבה, שרצתה לחבק את הנערה, אך היא כבר נעלמה.
סינדרבת׳ צעדה החוצה, ולמרבה הפתעתה חיכתה לה שם כרכרה מפוארת. היא טיפסה על הכרכרה, ולאחר חצי שעה הגיעה לארמון הגדול והמפואר, של משפחת ג׳קסים. המלכה סאלי קיבלה את פני האורחים, ובעיקר האורחות, בכניסה, ובתוך האולם הגדול ניצב פרסי, ואחריו תור ארוך שהשתרך לאורך כל האולם.
כשנכנסה סינדרבת׳, המלכה סאלי חייכה אליה, וסימנה לה לעמוד בתור הדיבור עם הנסיך.
סינדרבת׳, עמדה וחשבה וחשבה וחשבה, ובעודה חושבת, התור התקצר, והיא מיהרה לעמוד כאחרונה בתור. לא חלפו כמה דקות, וכבר סינדרבת׳ מצאה את עצמה מביטה שוב בנסיך.
"שלום" היא אמרה בחיוך.
"סינדרבת׳, נכון? הצלחת להגיע!"
סינדרבת׳ הנהנה, ופרסי חייך אליה שוב.
היתה זו אהבה ממבט ראשון. בעצם, שני.