תחיית דמבלדור

הארי ישב בחדר המועדון של גריפינדור הריק מאדם ושקד בכתיבת המכתב לרון ולהרמיוני.

מלבד קולות פצפוץ האש באח רק קול חריטות הנוצה על הדף נשמעו. הארי הקפיד לנסח את המכתב בצורה כזאת

שאם המכתב ייתפס בידי אוכלי המוות או משרד הקסמים (שהיה בשליטת וולדמורט) הם לא יגלו את תוכניותיהם

וזה נוסח המכתב: (אותו נוסח לרון ולהרמיוני.)

לרון/הרמיוני היקר/ה!

היי! מה שלומך? אני משער שלא טוב, אני מקווה שאת/ה לא כועס/ת עלי שנשארתי בהוגווסט אני כידוע הייתי יותר קשור אל דמבלדור והיה לי קשה לעזוב אותו

וגם בסופו של דבר יצא מזה משהוא טוב לא? (כדאי שניפגש ואז אני יסביר לך למה....)

. אבל יש לי משהוא שישפר את מצב רוחך....

תוך כדי כתיבה הארי שקע בזיכרונות על רון והרמיוני.

הארי לא ראה את רון והרמיוני כבר הרבה זמן, מאז הלוויה של דמבלדור הוא זוכר רק כמה קטעים מעורפלים

שרון והרמיוני מדברים איתו ומנסים לשכנע אותו ללכת אתם, אבל הוא רק רצה להישאר ליד דמבלדור, ליד הקבר הלבן.

ושוב פעם הארי שקע בזיכרונות על המנהל האהוב, על האדם היחיד שוולדמורט פחד מפניו. הארי זכר את חיוכו האוהב ואת עיניו החודרות לכול נפש.

הארי היה הכי קשור לדמבלדור מכול התלמידים, הוא לא התפלא שכולם שונאים אותו. 'הם רק מקנאים' אמר לעצמו בכול פעם שזרקו לעברו קללה (לא של שרביט...) או שדחפו אותו.

'בום!' גדול קטע את הארי ממחשבותיו. הוא ישר שלף שרביט והסתובב לאחורה משתופף מאחורי השולחן. "מי שם?" קרא הארי, כשליבו פעם במהירות, זה לא הגיוני שאוכלי המוות

חזרו להוגווסט אין להם מה לחפש כאן "מי שם?!" חזר הארי ושאל הפעם ביתר תקיפות.

לפתע הארי שמע קול דק "הארי פוטר אדונילי?"

"דובי?" שאל הארי בפליאה כשהוא יוצא מאחורי השולחן. מולו עמד גמדון הבית האהוב והמעריץ שלו: דובי, דובי היה בערך בגובה המותניים ורזה ממש עניו היו גדולות ונוצצות ואפו היה קצת גדול מהרגיל.  

רוב גמדוני הבית אוהבים שיש להם אדון

אבל דובי היה שונה, דובי אהב להיות חופשי. דובי אהב את הארי כול-כך שהוא ציית לו כאילו הוא היה האדון שלו. (אבל הפעם זה היה שונה......) 

הארי עדיין זכר איך הוא שחרר אותו מאדונו הקודם הידוע לשמצה: לוציוס מאלופוי, שהוא גרם לכך שלוציוס ייתן לדובי גרב ובכך הוא בעצם משחרר אותו לחופשי.

"מה אתה עושה כאן?" שאל הארי את דובי

"דובי חיפש את אדונילי בכול מקום" אמר בקולו הצייצני "לדובי יש משהוא מאודמאוד חשוב להגיד לאדונילי".

"מה זה?" שאל הארי בסקרנות.

"דובי יגיד לאדונילי רק אם הוא יגלה לדובי למה הוא נשאר כאן ומה הוא מתכנן לעשות!"

הארי לא חשד לרגע שדובי יעשה לו משהוא רע לכן הוא סיפר לו:

הארי סיפר בקצרה לדובי מה הוא מתכנן לעשות ואז שאל את דובי "מי שלח אותך?"  הארי ידע שמשהוא שלח אותו, אחרת דובי לא היה מגלה נחישות כזאת.

דובי היסס לרגע... "אדונילי מבטיח שהוא לא יעשה שום דבר רע לדובי?"

"כן אני מבטיח!" ענה הארי מיד הוא רק רצה שדובי יספק כבר את סקרנותו.

"אדונילי שמע על אברפורת'?" שאל דובי והביט בהארי בעניו הגדולות והנוצצות.

"לא" ענה הארי לאחר רגע שחיפש בזיכרונותיו.

"אז לדובי יש הרבה מה לספר לאדונילי....."

אחרי שעות שדובי הסביר להארי בין קיטעי ה'מה??' ו'אני לא מאמין!!' הארי בסוף השלים עם החדשות הטובות

"אבל למה אברפורת' שלח אותך?" שאל הארי עדיין מנסה להבין.

"אברפורת' ידע כבר שאתה תעשה משהוא כזה.... אז הוא שלח אותי כדי להגיד לך שהוא רוצה לעזור לך!".

הארי עזב עכשיו את המכתב לרון והרמיוני. 'יש דברים יותר חשובים עכשיו' אמר לעצמו כשהוא היה בדרכו לבקתה של האגריד.

המשך יבוא.....

(תגובות!!!) דרגו!!!

תרשמו לעדכונים (זה לא עולה כסף...:)

הפרק הקודם		הפרק הבא