גמדון חופשי

אז כל הזכויות שמורות לג'יי קיי המדהימה שהציאה לנו את הדמויות המושלמות האלה.

וכל הזכויות על כתיבת הפיקצר הזה שמורות לי:)

תהנו🌻

גמדון חופשי

ילד בעל עיניים ירוקות ושער שחור מבולגן מציע לו לשבת לידו.
כמו שווה בין שווים.
בלי להתבלבל, בלי היסוס.

העיניים הירוקות מביטות בו במבט חודר בזמן שאדונו זורק לעברו בטעות את הגרב.
הוא חופשי.
חופשי.
אחרי כל השנים של ההתעללות, מכות.
אחרי דורות ששירתו את המשפחה בנאמנות.
אחרי התגנבויות מהבית בשביל להציל את הנער שחור-השיער, הכל קורה הפוך.
השיער השחור הציל אותו.
העיניים הירוקות שיחררו אותו.
צלקת הברק ניחמה אותו.
הוא חופשי.

ידיו רעדו בעוד הם מתאמצות לאחוז באצות החשובות.
סוף סוף, אחרי כל השנים, הוא יכול להחזיר לו.
האצות זה הפיתרון. הוא יצליח במשימה.
וזה יהיה בזכותו.
למרות שהוא יודע ששום דבר לא יוכל לפצות על המתנה שהילד בעל עיני השקד הביא לו.
אבל זו רק ההתחלה.

בכל זוג גרביים שהוא הביא לילד, בכל מתנה שהניח ליד מיטתו, הייתה אהבה עצומה.
הוא יודע.
הוא כבר לא חייב לו, הם חברים.
חברים.
עוד מתנה שהוא קיבל מהילד, אבל הפעם לא כעזרה, אלא כמתנה. שוב הייתה בו התחושה הזאת שהרגיש כשהפגשו בפעם הראשונה.
הם שווים.

הוא התעתק הלוך וחזור.
הוא ידע שכנראה לא יצא משם בחיים, אבל הוא חייב.
לא חייב מתוך עריצות, איומים - אלא מתוך אהבה.
הוא באמת אוהב את הילד.
העיניים הירוקות, השיער השחור, המשקפיים, צלקת הברק...
הם הראשונים שהראו לו מה זה חברות, מה זה אהבה.
ורק בזכות זה הוא נכנס לבית אדוניו הקודמים - אדונים מתוך פחד, כדי להציל את אדונו החדש - שלא היה אדונו האמיתי, אלא היה אדונו מהרצון שלו - רצון של אדם חופשי.
חופשי בזכותו.

כל המחשבות האלה הסתחררו בראשו של דובי כשהוא הביט לשמים בעיניו הגדולות, ובחר בקפידה את מילותיו האחרונות.
"הארי... פוטר..."