דרך המטבעות והשקרים

(POV קלן)

אז נשארנו באחת האכסניות הארגוסיות המוזרות של פריוס, והיא התחילה לשחק פוקר עם מישהו ש- לא הצלחתי להבין אותו בדיוק. כל מה שהצלחתי לזכור ממנו היה שהוא לבש חליפה זהובה, מה שהיה בחירה די משונה. הפנים שלו... פריוס ניסתה ללמד אותי להתמקד בעיקר ולא בטפל, אבל זה היה קשה כמעט כאילו הוא השתמש בקסם משי. אבל החלק המוזר היה שלא נראה שהיו לו סימנים על הידיים. שום דבר. פשוט היה קשה להתמקד לו בפנים.
שנייהם שמרו על פני פוקר מושלמים. הוא הימר על סכום כסף די רציני, ואני חיכיתי לרגע שבו פריוס תנצח אותו- אבל אז הוא ניצח אותה.
לשנייה אחת חיכיתי שהיא תגיב בצורה יוצאת דופן כלשהי, אבל היא נשארה אדישה לחלוטין. במקרה שלה זה אמנם לא אמר הרבה, אבל רייקס נקש בשיניו מאחורי הראש שלי ואמר "היא לא מאוכזבת. הייתי מריח את זה עליה. אבל הוא כל כך זחוח עד שהייתי רוצה לאכול לו את העיניים."
"היית רוצה לאכול לכל אחד את העיניים," לחשתי לו בחזרה, אבל הוא נשך לי את הכתף. הארגוסי המשונה הרים אלינו מבט. "מי אתה? ואיך אתה מכיר את פרפקס?" המבטא שלו היה גיטברי מושלם, מה שאוטומטית עורר בי חשד. המבטא היה מושלם מדי, טהור מדי. פריוס נעצה בי מבט שקיוויתי שמשמעותו הייתה שגם היא שמה לב לזה.
"אתה משתמש בשם שלה," ציינתי, בתחושת הקלה מסויימת. "רוב הארגוסים משתמשים בדרכים. מה השם שלך?"
"זה שאני מסגיר את השם שלה לא אומר שאני עומד להשתמש בשלי," הוא אמר, וצחק. היה בזה משהו מוגזם. המבטא, החליפה, סגנון הדיבור- הייתי חושב שהוא סתם שוויצר מהסוג שאפשר למצוא אלפים ממנו בעם שלי, אבל ראיתי אותו מנצח את פריוס בפוקר. אולי זה לא כזה קשה לזייף מבטא אם אתה רוצה לעשות רושם, אבל לא היו הרבה אנשים עם פני פוקר טובים יותר משל פריוס. פסעתי אוטומטית צעד אחורה. "אז מה הדרך שלך?" ואז קלטתי שאני חייב להשתמש במשהו- כל דבר- כדי לא להישמע כמו אידיוט חסר אונים. "לא, רגע, אל תגיד לי- בטח זה דרך השקרנים."
הוא הניף מולי שתי אצבעות, כאילו עליתי על נקודה, והתחיל להסתובב סביבי. זה בלבל אותי. "אתה קרוב יותר משאתה חושב. זה דרך המטבעות והשקרים." הוא פתח את כף היד שלו, והיו בתוכה שני מטבעות- אחד כסוף עם הטבעה מסולסלת עליו, השני זהוב עם טקסט בשפה לא מובנת- את שנייהם ראיתי בשלב זה או אחר של היום אצל רייקס. "נראה לי שאתה מבין למה."
פריוס צחקה. "אתם צריכים לראות את עצמכם. אתם נראים כאילו אתם מפלרטטים."
רייקס נהם. "אני לא מפלרטט עם שק העור המנצנץ והמצחין הזה. ואני עוד רגע אוציא לו את העיניים אם הוא לא ייחזיר לי את המטבעות שלי."
דרך המטבעות והשקרים הסתכל עליו לרגע. "תן לי לנחש- הוא אמר שאני שק עור מסריח, הערה כלשהי על לאכול את העיניים שלי ואמר לי להחזיר לו את המטבעות?"
הנהנתי. "רק דבר אחד- שק עור מנצנץ ומסריח."
הוא פשוט משך בכתפיו, באדישות המוגזמת והארגוסית הזאת שלו ושל כל שאר הארגוסים. "אתה יודע איך זה חתולים-סנאים. האמת, זה קצת מזכיר עורבים, איך שהם מנסים לחטוף כל דבר נוצץ."
הצלחתי לראות מזווית העין שהפרווה של רייקס אדומה-שחורה. "אוקיי, תחזיר לי עכשיו את המטבעות שלי, אחרת אני-"
דרך המטבעות והשקרים חייך. "הגונב מגנב פטור."
רייקס זינק מהכתף שלי בכוח כזר שנהדפתי כמה צעדים אחורה, ולרגע חשבתי שהלך על הארגוסי הזה- אבל הוא, במהירות שעד אז ראיתי רק אצל פריוס, התכופף, נתן לרייקס לעבור מעל הראש שלו, הזדקף, הסתובב, תפס את החתול-סנאי בשתי ידיים, קיפל אותו, והשליך אותו לצד השני של החדר, ורייקס פגע בקיר וצנח לרצפה.
לא מצאתי שום דבר הגיוני להגיד, אז פשוט שאלתי, "אתה הרגת אותו?"
הוא הניד בראשו. "סבא שלי היה אומר: כל מי שמנסה להרוג חתול-סנאי בלי לשרוף אותו לאפר ואז להישאר שם כמה ימים ולבדוק שהוא לא קם, הוא אידיוט. אני לא אידיוט."
"באמת?" שאלתי.
"ברור שלא," ענתה פריוס במקומו. "גולדי המציא את זה הרגע."
"את קוראת לו גולדי?"
"למה לא? עם המטבעות והחליפה, זה מתאים." הבזקתי ביניהם מבט כדי לוודא שהם עדיין שני אנשים שונים. "אתם קרובי משפחה או משהו? למה אתם כל כך דומים?"
"אפשר לומר שדרך החיננית הפראית ודרך המטבעות והשקרים... הצטלבו בכמה נקודות." אמר גולדי וקרץ אל פריוס, לא בצורה רומזנית, אלא יותר כמו קריצה של חולק סוד. "אבל כן הייתי שמח להכיר אותה קצת יותר זמן, להתרגל לעשן."
פריוס הבזיקה אליו חצי חיוך. "מאדי לא כאן?"
גולדי הניד בראשו. "לא. היא רודפת אחרי איזה קמע. משהו עם דרקוני אבן."
מסקנה מטרידה בהרבה התחילה להתגבש בתוך ראשי. "אתם- אתם זוג?"
פריוס הנידה בראשה, וגולדי אמר "אין בזה שום דבר רומנטי. אני פשוט טוב בלחייך."
"לחייך... לקח לי רגע להבין את כוונתו. "אתה מתכוון לארטה ואלאר? כי אם כן, אתה מתנהג בדיוק כמו פריוס."
"תופתע לשמוע עד כמה אתה מזכיר אותה," הוא אמר, וחייך אל פריוס. (התחלתי להבין למה הוא קורא לארטה ואלאר "לחייך") "את יודעת איך למצוא אותי."
היא הנהנה. "אבל קודם תחזיר לי את המטבעות שגנבת מרייקס."
הוא הושיט לה מהכיס שלו חופן מטבעות. "מה שתגידי. את עומדת לתת לי על זה קלף אדום?"
"לא, כי אתה ממילא תקרע אותו. אבל תוסיף אותו למערכת התיוק הפנימית שלך, אחרת אני אספר גם לחתול-סנאי איך למצוא אותך."
הוא הנהן, חייך, הסתובב, ונעלם.
"מה הקטע שלו?" שאלתי את פריוס.
"זאת הדרך שלו. דרך של מטבעות ושקרים. הוא אחד הארגוסים הטובים ביותר שנתקלתי בהם- ובשום שלב לא היינו זוג, אז תרגיע עם המבט הזה- ואנשים רגילים לא יכולים לרוב לראות דרך החיוכים שלו בלי קסם או כשרונות ארגוסיים. ויש בו משהו מטורף, שמתרגלים אליו בסופו של דבר. וכן... הוא עלה, בשלבים מסויימים, על דרך החיננית הפראית. והוא באמת מזכיר אותי. אתה לא יכול לבטוח בו- אבל אתה כן יכול לחבב אותו."