הרפתקאות לוסי מילר

הרפתקאות

לוסי מילר

שלום. שמי לוסי מילר, ואני בת 11. בעצם יום לפני היום הולדת 11.
אני גרה בלונדון מאז שנולדתי, אבל אני גם יהודייה, דתייה. אני בגובה ממוצע, ויש לי שיער בלונדי ארוך מאוד, שמגיע לחצי מהגובה שלי. למרות הפצרותיה של אימי להסתפר, לא הסתפרתי כבר לפחות 5 שנים. כי אני ממש אוהבת אותו, ומסתדרת עם כל האורך שלו מצויין. הדבר היחיד בו שמציק לי זה שהוא הרבה פעמים מסתיר את העגילים שלי. זה אחד הדברים שמאפיינים אותי: עגילים בצורת מגן דוד, שאני תמיד לובשת ולא מורידה. יש לי עגילים כאלה בכל מיני צבעים וגדלים, ותמיד מגן דוד.
אנחנו משפחה גדולה: יש לי שני אחים גדולים: יוני בן 18 ותמר בת 14, וגם שני אחים קטנים: רוני בת 7 ונדב התינוק. אחיות שלי הן חברות טובות אחת של השניה ותמיד מסתדרות, אבל איתי הן רבות וחוברות יחד להציק לי. האח האהוב עלי זה יוני- הוא תמיד דואג לי ושומר עלי.
אני רוצה לספר לכם על דברים מוזרים שהתחילו לקרות לי וסביבי:
היום בבית הספר, בשיעור מדעים ישבתי ליד חברתי לאה, והיא ממש עצבנה אותי. בגלל שהיא הרבה יותר הבינה ממני, היא חשבה שהיא יכולה לתת לי הוראות בצורה מזלזלת. כשעשינו ניסוי, היא כבר ממש עלתה לי על העצבים והסתכלתי עליה בפרצוף רותח. ואז קרה דבר משונה: בדיוק כשהיא הניפה את הכוס עם המים הקרים  של הניסוי מעל ראשה, התחתית של הכוס כאילו נעלמה וכל המים נשפכו לה על הראש! זה היה מצחיק כל כך לראות איך היא התעצבנה, אבל זה גם היה מוזר מאוד.
למחרת בהכנות למסיבת יום ההולדת שלי, אחותי הקטנה ואני רבנו מי תנקה כתם גדול ועקשן על הריצפה. אחרי חצי דקה של ריב אחי יוני עבר לידנו וכשהבחין בנו שאל על מה אנחנו רבים, ואני- במחשבה שהוא יעזור לי- סיפרתי לו, ואז קרה משהו מוזר: הוא אמר שאני צריכה לנקות את הכתם. לא האמנתי! יוני שתמיד עוזר לי, פתאום נגדי? בכעס לקחתי סחבה, ותוך כדי אנחות הנחתי אותה מעל הכתם. אבל לפני שהספקתי להתחיל לשפשף, קלטתי שהכתם כבר נעלם לגמרי! לא הבנתי איך זה קרה אבל לא היה לי זמן לחשוב על זה לעומק כי האורחים התחילו להגיע. בכל זאת כל היום הולדת רק חשבתי על 2 המקרים האלה.
אבל זה לא נגמר שם. לקראת סוף היום הולדת כשהביאו את העוגה, כולם התחילו לשיר ושמו לנגדי את העוגה. סגרתי את העיניים לבקש משאלה, אבל האמת היא שלא יכולתי לחשוב על שום דבר שאני רוצה, רק על מה שקורה לי. כשפקחתי את עיניי קלטתי את ניר המעצבן נושף אוויר בעצמו, לכבות את הנרות במקומי. הכל קרה כל כך מהר, שבקושי הצלחתי לעקוב: תוך כדי שהוא מקרב את פיו ונושף על הנרות, והאור הקטן שלהם כמעט נכבה- אני התפוצצתי מכעס, אבל זה היה נראה כאילו הנרות, במקום להיכבות סופי, התפוצצו ביחד איתי. הלהבה שלהם גדלה לשנייה, כאילו הוסיפו להם חומר בערה. עד כדי כך שהבלורית של ניר נדלקה קצת באש. כולם היו המומים, אבל גם אחרי שכולם כבר הלכו ושכחו מהעניין, אני עדיין הייתי בשוק. היתה לי הרגשה חזקה שזה לא היה משהו מקרי, אלא קרה בגללי.
גם אח"כ כשכבר נכנסתי למיטה, הרבה זמן לא יכולתי להירדם ורק חשבתי על מה שקרה במסיבה. ממש כשהתחלתי להירדם- פתאום שמעתי רעש, מן חבטה בחלון של החדר, חשבתי שזה סתם איזה ענף ברוח או משהו כזה. אבל אז שמעתי עוד נקישות בזכוכית, אחרי שהן לא הפסיקו, התרוממתי מהמיטה ואמצתי את העיניים להצליח לראות מה נתקע בחלון. קמתי והדלקתי את האור. במבט ראשון המחזה הפחיד אותי, ראיתי ינשוף גדול מסתכל עלי. אחרי עוד רגע, הוא כבר לא נראה כל כך מפחיד והיה נראה כאילו הוא דופק על החלון, בבקשה להכנס. התקרבתי אליו בזהירות וניסיתי לחשוב על זה עוד רגע, לפני שאני פותחת לו. ברגע שהתחלתי לפתוח, הוא ישר נדחק בפתח הצר ועף מעלי. נראה לי שברחה לי איזו צרחה קטנה "אהה" כשהתכופפתי בבהלה. אחרי שהוא עשה סיבוב בתקרה של החדר, הוא ירד לשולחן שליידי. התלבטתי האם להעיר את ההורים שלי בגלל הינשוף, או לחכות לבוקר. לבסוף החלטתי לחכות לבוקר. מצאתי במחסן כלוב ישן של תוכי שהיה לנו פעם, הכנסתי את הינשוף לתוכו, להפתעתי הוא נכנס בלי שום התנגדות. סגרתי את הכלוב, הסתכלתי על הינשוף בפעם האחרונה, וניסיתי לישון, אבל לא הצלחתי. כל הזמן פקדו אותי מחשבות על כל הדברים המוזרים שמתרחשים סביבי. סוף סוף נרדמתי, אבל אחרי כמה דקות שמעתי קריאות חזקות של הינשוף שהעירו אותי. הייתי בטוחה שגם אבא ואמא יתעוררו מהצווחות ויגיעו מהר לחדרי, להפתעתי עברו מספר לא מעט של דקות ואף אחד לא הגיע או הראה סימנים של התעוררות. ואז פתאום ראיתי משהו חדש שלא שמתי לב אליו עד עכשיו- הרגל של הינשוף היתה קשורה, והיה מחובר אליה מכתב.