ג'יימס מאלפוי-פוטר

היי, זה פאנפיק רישאון שלי אשמח שתכתבו תגובות אל תהיו עדינים.. 

תודה מראש!

הארי שכב במיטה הגדולה, הוא היה ער אבל עיניו היו עצומות, הוא ניסה להירדם ללא הצלחה מתהפך ומשנה תנוחה כל כמה דקות, הוא הביט בקינאה לעבר הראש הבלונדיני שנשם קלות לצידו, תמיד דראקו היה נרדם ריאשון והוא היה נישאר ער לבד, הוא הסית קווצת שיער בהירה מפני חברו וליטף בעדינות את העור החיוור לפתע יד תפסה את ידו המלטפת והצמידה אותה למזרון,

"פוטר" העיניים האפורות כסופות נצצו בחשיכה "אתה לא יכול לתת לבן אדם לישון?" אמר בקשיחות והסתובב לצד השני.
"אבל דראקו," קרא הארי מתלונן כילד קטן " אני לא מצליח להרדם" הוא ניצמד לגבו  של דראקו מחבק את כתפיו

"תספור חדי קרן" הציע דראקו דוחף את הארי מעליו ונרדם חזרה.
הארי המשיך לרטון ולהתפך במיטה, וכשבבוקר קם הופתע לגלות שנרדם לבסוף, הוא הביט לעבר חלקה השני של המיטה תמה לגלות אותה ריקה, היה קל יותר להעיר דב ישן מאשר את דראקו הוא הניח שבן זוגו שותה קפה במטבח והרשה לעצמו לנמנם עוד קצת.
"אבא!" ג'יימס נכנס לחדר קופץ על מיטתו "היום ה1 לספטמבר אבא!" אמר מנענע את כתפיו של אביו  ששכב ללא ניע "דדי אמר להגיד לך לקום." אמר בהשלמה ונשכב לצידו של הארי.
הארי ליטף את הפנים השחומים של בנו המאומץ, כשאימצו אותו אז לפני 11 שנים היה ברור שיקראו לו ג'יימס, הארי ביקש דראקו לא התנגד.
הארי הביט בשעון, רבע לתשע "קדימה קום" אמר הארי תופס את בנו ומקפיץ אותו לגובה " הבן שלי מתחיל היום בהווגורטס אין זמן לבזבז" אמר מנשק את פניו בעוד ג'יימס מתחמק  "אבא די," קרא מוחה מפניו את הנשיקות, "אני בן 11 באמת!"
הם הלכו למטבח דראקו באמת ישב שתה קפה וקרא את הנביא היומי, הארי נשק לראשו והכין לעצמו קפה.
הם התלבטו באיזו דרך להגיע לרציף 9 ושלושה רבעים והאם לקחת איתם את אלבוס ולילי.
דראקו טען שכדאי להתעתק כמה פעמים הלוך וחזור, הארי חשב שזה מסובך מידי במיוחד עם כל המזוודות של ג'יימס והציע את הדרך המוגלגית והפשוטה, ברכב.
דראקו ניסה למחות ולהציע טענות הגיוניות במיוחד כגון "יהיו לי בחילות נוראיות ואני לא יוכל ללכת לעבודה חודשים ויקחו לנו את הבית" או "המזוודה של ג'יימס יכולה להיתקע בפגג' ולא יהיה לו בגדים  לעולם!" אבל לבסוף הוא נכנע להארי, וכשחיוך מנצחים על פניו קרא הארי לילדים והם ירדו יחד לרכב השכור שהארי הזמין יום קודם.

"נו?" שאל הארי בעודו נוהג
"נו מה?" דראקו היתמם, מסיט את מבטו לחלון מנסה להסתיר את החיוך המרוח שעל פניו.
"נהנה?" שאל הארי מחפש את פניו של דראקו ומיד מחזיר את מבטו לכביש, הוא כימעט נתקע בהונדה אפורה.
"אני נהנה!" קרא אלבוס מהמושב האחורי כשפיו מלא בסוכריות ברטי בוטס "דדי ידעת שיש סוכריה בטעם שיקוי פולמיצי?" אמר אלבוס ופתח את פיו מקרב את פניו לדראקו מוכיח לו על קיומה של הסוכריה
"תשב יפה ותחגור חגורה" אמר דראקו כשפניו מעוותים מריח הפלומיצי, דוחף אותו קלות וחוגר לו חגורה.
שאר הנסיעה עברה בשלווה יחסית למשפחת מאלפוי-פוטר מלבד מריבות קטנות בניצוחו של ג'יימס על לילי "הוא מכניס לי סוכריות ברטי בוטס לחולצה!" מה שזיכה אותו במבא מצמית מהוריו

או על אלבוס "תראה מוגל באפנוע!" קרא ג'יימס ובהסחת דעת הזאת חטף לאלבוס את הצפרדע שוקולד האחת שלו וזלל. כן, היתה לו רק אחת בעקבות התוכנית הדיאטטית משפחת-מאלפוי-פוטר-אוכלת-בריא ביוזמתו של דראקו.
הם הגיעו לתחנת הרכבת עייפים אך נרגשים מרוחים בשוקולד-ג'יימס מדיפי ניחוחות שיקוי פולומיצי-אלבוס או אדומים מבכי ומושכים ביד אביהם- לילי שרצתה גם לנסוע להוגוורטס
הם נכנסו לרציף 9 ושלושה רבעים, והארי נדהם.
כמה שנים לא היה פה?
הוא כל כך התגעגע הוא הביט בקנאה בכמה שחקני קווידיץ' ריוונקוליים אוחזים במטאטא בילדי שנה שביעית מצחקקים ובילדה שהזכירה להחריד את לבנדר בראון מלטפת תנשמת.
הוא אחז בידה של לילי מצמיד אותה אליו בזמן שזו האחרונה ניסתה לברוח לרכבת וחיפש בעיניו את רון והרמיוני שביתם רוז נכנסה גם היא לשנה הראשונה.
מזווית עיניו ראה את דראקו מסדר לג'יימס את צווארון החולצה ומבריש באצבעותיו את שערותיו הכהות, דראקו לא הרשה לג'יימס לגזור את שערותיו שלדעתו היו השערות היפות והנעימות ביותר שפגש בחיו, הארי חייך כשראה את מבטו המקנא של אלבוס ונמלא אהבה למשפחה הקטנה שלו.
"הי הארי!" רון והרמיוני רצו לעברו
"הארי!" הרמיוני חיבקה אותו ובחנה את פניו ומיד אחר כך חיבק חיבוק חברי את רון וליטף את שערותיו של הוגו.
הילדים היו נרגשים לפגוש את חבריהם ומיד הציגו אחד בפני השני את אוסף הקלפים שלהם
"יש לי פעמיים אבא שלך" קרא הוגו בגאווה מנופף בקלף עם תמונתו הנעה של הארי.
דראקו וג'יימס הצטרפו ולאחר כמה חיבוקים נוספים השלמת חוויות הגיע הזמן לעלות לרכבת.
דראקו הביט בפני הארי, יודע כמה הארי חושש לשלוח את ג'יימס להוגוורטס, ג'יימס  ילד נהדר אולי קצת הפארקטיבי ומעולל צרות, הארי סמך על הכישורים החברתיים שלו, אבל הוא חשש מהדרך בה יקבלו את המשפחה של ג'יימס, את ההורים
שלו.
דראקו לחץ את ידו של הארי והחווה בראשו לגבי ג'יימס כשהוא דוחף בזרועותיו את אלבוס ולילי, הארי רכן לעבר ג'יימס מסיט כמה שערות מפניו ומודה בליבו לדראקו שהתעקש לא לגזור את השיער, הוא היה נעים כקטיפה.
"אבא," גיימס פתח עוד לפני שהארי התחיל "לאיזה בית אני יתמיין?, אני יודע שאתה רוצה שאני יהיה בגריפינדור, ודדי רוצה שאני יהיה בסלית'רין אז אני לא יודע באיזה בית לרצות" הוא אמר משפיל את פניו,
"ג'יימס שלי" הארי הרים את סנטרו של ג'יימס "הבית אליו אני רוצה שתתמיין לא משנה, גם לא הבית המועדף על  דדי, משנה לאיזה אתה רוצה." הוא הביט בעיניו הבהירות של בנו ולא הבין איך ישרוד יום בלעדיו
"אני חושב שאני רוצה גריפנדור," אמר בלחש כאילו מקווה שדראקו לא ישמע ."אבל אם אני יצא בגריפנדור דדי יעלב ויתאכזב ואני רוצה שהוא ישמח"

הרכבת צפרה והארי ידע שהוא צריך לסיים "אתה יודע מה יגרום לדדי ולי להיות הכי שמחים?" הארי שאל והמשיך "אם אתה תיהיה שמח" הוא חבק את בנו ונשק לו ארוכות על מצחו כאילו מבקש לשלוח לו כוחות שיעשו לו רק טוב בהווגורטס

"אני אוהב אותך בן שלי" אמר ושיחרר את החיבוק
ג'יימס רץ לחבק את אביו ואחיו ופנה לעבר הרכבת מתיישב בתא עם רוז.
הארי סב לאחור נעמד על יד דראקו חובק את כתפיו ומביט לעבר בנו הצעיר דראקו השעין את ראשו על כתפו של הארי, והארי חש בדמעה קטנה שזלגה מפניו של בן זוגו, הם נופפו לשלום והרכבת החלה ליסוע מעלה עשן הם נישארו שם עוד דקות ארוכות אחרי שהיא נעלמה מנופפים לשלום.

		הפרק הבא