הוגוורטס אחרי 200 שנה

אחרי הרבה שנים של לימודי קסמים בהוגוורטס, הטירה נשארה שוממת וריקה מתלמידים וממורים. נשארו בטירה רק ספרים ישנים, רסיסי זכוכית של בקבוקי שיקויים, ואבק מפוזר ברחבי הטירה. קוסמים שחיו קרוב לטירה, בהוגסמיד, כבר התרגלו לראות את הטירה ריקה מאנשים. כבר שנים שאף אחד לא היה שם, עד שיום אחד כמה ילדים נכנסו לטירה. הם ראו כל מני דברים: שברי זכוכית, גליונות קלף וחפצים מפוזרים, עד שפתאום הם ראו אור ירוק מהבהב. הם נבהלו. הם לקחו צעד אחד, ועוד צעד, ועוד אחד. הם ראו על הקיר כיתוב ירוק.

"אני," הקריא ג’יימס, אחד הילדים את המילה.

"מוזר,” אמרה ג’יסי. “כנראה הרוח ההיא שהייתה פה בימי הלימודים כתבה את זה.”

"כדאי ללכת…" אמר ג’ון, אחד החברים, והשאר הינהנו בהסכמה.

יום למחרת הם חזרו. הפעם, הם ראו אור אדום. הם לא פחדו יותר אחרי אתמול. הם ראו שהיום, בשונה מאתמול, היה כתוב על הקיר "חזרתי". הם לא הבינו מה קרה. הם באו עוד פעם יום לאחר מכן, הם ידעו שהם יתקלו גם היום באור ובכיתוב על הקיר, והם באמת ראו, בדיוק כמו בימים הקודמים רק עם צבע אחר, אור כחול ועל הקיר כתובת חדשה.

"הקוסם הגדול.” הקריא ג’ון.

"הקוסם הגדול? מי זה יכול להיות?” שאלה ג’יסי.

למחרת הם ציפו לראות אור וכיתוב נוסף על הקיר, כבכל שאר הימים. עברה שעה ארוכה ולא היה דבר על הקיר.

"מה קורה? בדרך כלל כשאנחנו באים זה כבר כתוב על הקיר, עכשיו אנחנו ממתינים כבר הרבה זמן!” אמר ג’ון.

"נמתין עוד קצת ואם לא יהיה כלום אז נלך.” אמרה ג’יסי.

הם לא ראו שום אור ושום כיתוב על הקיר. פתאום הם ראו כיתוב חדש.

"וולדמורט” הקריא ג’יימס.

"אני חזרתי הקוסם הגדול וולדומרט." הקריא ג’ון. “זה מה שיוצא אם מחברים את כל המילים".

הם יצאו מהטירה לכיוון ביתם בהוגסמיד. הם שאלו אנשים שהם הכירו ברחוב על הוולדמורט הזה וכל אחד מהם היה בהלם מוחלט.

"למה כולם היו בהלם כשאמרנו את השם של הקוסם ההוא?” שאל ג’ון את אביו.

"אתה זוכר שקראתם בספר ההיסטוריה ההוא על קוסם בשם הארי פוטר?” שאל אביו של ג’ון.

"כן, בדיוק הגענו לחלק המותח.”

"אז זה לא סתם סיפור. זה קרה באמת. וולדמורט הוא הקוסם המרושע ביותר שהכרנו אי-פעם. הוא השתמש בחפצים שנקראים הורקרוקסים בשביל לשמור את עצמו חי לנצח. כל ההורקרוקסים הושמדו על ידי הארי פוטר, חשבנו שוולדמורט חוסל לנצח.” הסביר אביו. "אף אחד לא שמע את השם הזה כבר 200 שנה.”

ג’ון מיהר אל ביתם של חבריו ואסף את כולם ליד צריף ישן בעירה. הוא הסביר להם את מה ששמע מאביו וכולם היו בהלם. הם פחדו, היו מבולבלים, אבל בעיקר דאגו.

השם וולדמורט והשמועות על מה שקרה בהוגסמיד התגלגלו לעיתונים ולכל אוזן של קוסם. השמועות חצו גבולות והגיעו למקומות מפתיעים: לארצות אחרות, לאוזני שרי הקסמים בעולם ולאוזן של הקוסם הגדול בהיסטוריה: הארי פוטר.

		הפרק הבא