הצד של וולדי שלא הכרנו

זה כרגע פיקצר. אם ההוא יאושר, אולי זה יהפוך לפאנפיק ואני אעלה עוד פרק.

ועכשיו:

הפאנפיק נכתב על ידי לפני כמה שנים לעיר הספרים.

מהסיבה שלצערנו האתר עיר הספרים נסגר, אני עכשיו כותבת את הפאנפיק מהזיכרון שלי (שאין לי, כתבתי אותו לפני כמה שנים)

בכל מקרה, תאחלו לי בהצלחה.

--------------

וולדי וולדי שלנו טייל ברחובות סמטת נוקטורן, נפנף לאנשים לשלום והם חייכו אליו בחזרה. אולי חיוך קצת של אתה-לורד-האופל-ואני-לא-רוצה-להרגיז-אותך, אבל, מי מבדיל?

לפתע וולדי האהוב על כולם הבחין בפרסומת על חלון ראווה של חנות.

"במיוחד לשונאי הארי פוטר! הארי פוטרים קפואים במבצע"

וולדי לא חשב פעמיים, ומיהר להיכנס אל תוך החנות בכניסה דרמטית, על ידי שבירת חלון הראווה. אך העוברים והשבים בסמטה אפילו לא שמו לב.

'כמה צריך היום בשביל תשומת לב' חשב וולדי ונאנח.

גיבור סיפורינו נכנס אל תוך החנות, מפלס דרכו בין הזכוכיות, וניגש אל מוכר החנות.

"כמה עולים ההארי פוטרים?"

"3 ב10 אוניות, 1 ב4." ענה אדון מוכר.

"ואיך זה עובד?" שאל וולדי

"חמש דקות במים חמים, והם מופשרים."

"כן... המ... הגדלה אוטומטית?"

"לא על אלו שבמבצע. המוגדלים אוטומטית עולים אחד ב5 אוניות"

"אז תביא לי חמישה. איך האיכות שלהם?"

"הכי טובה בשוק" התפאר המוכר

"והתעללות מהירה? איך הם מגיבים?" שאל אדון האופל

"איך אתה רוצה?" שאל המוכר

"כמו שק אגרוף של המוגלגים, לקללות"

"אה, מצוין. זה אלו שכאן" אמר המוכר, והצביע על אריזה של 5 הארי פוטרים בגודל אצבע שנחה לה על הרצפה.

"וסוג החומר?" שאל וולדי.

המוכר התכופף ולקח אחד. "כתוב כאן"

הלורד האפל בתולדות הקוסמים הוציא משקפי סבתא קטנטנים, שלא התאימו למראהו.

הן נפלו, כמובן, מהסיבה – שלא היה לו גשר אף.

טום רידל קילל. "משקפיים ארורים!"

הוא יישר אותם, קרא את תווית החומר, והינהן.

זה שאין לנקוב בשמו הניח חמש אוניות על הדלפק, והסתובב ללכת משם.

ואז, במפתיע, הוא חזר במהירות עצומה אל מוכר החנות, ופניו האדימו וגדלו.

"זה איום! אם האיכות שלהם לא טובה, אז" אמר לורד וולדמורט, וסימן ביד שלא החזיקה את המשקפיים, סימן של כריתת ראש.

ואז הכל חזר למצב הרגיל, וולדמורט חייך, נופף, ונעלם.