פסק זמן

'אבל שכחתם דבר אחד, דמבלדור קיבל כל בנאדם בצורה הכי יפה שרק אפשר. חשב אדוארד בהיגיון. 'גם אם הוא טוב,גם אם הוא רוצה לפגוע בו!' וכך זה היה גם עם אדוארד.
הוא באמת בהתחלה קצת חשד, למרות שלא יכלו לראות את זה, אבל לאט לאט אותו זיק מחשיד שהיה לו בעיניים ירד לאיזה נקודת רוך קטנה, קצת עצובה , הוא לא רצה שעוד אנשים יסבלו.
וכל פעם זה קורה שוב, עוד אנשים מהעבר ומהעתיד היו סובלים.וגם מההווה.
והוא היחיד שיכול לעזור להם, רק שהוא לא יודע איך.
דמבלדור התחיל לחקור את סדריק, בצורה יפה (עד כמה שאפשר לחקור בצורה יפה), שאל אותו על עצמו האמיתי (אדוארד), ואמר שיכול להיות שהוא בא לזמן הזה כי הוא היה בסכנה או משהו כזה.
הוא גם אמר שהוא בא לפה כדי למצוא דרך להתגבר על זה והוא יחזור רק כשהוא יהיה מוכן להצליח בלי להיפגע ובלי לפגוע במישהו, ואז הוא יחזור ישר לאותה נקודת זמן ולא ישימו לב בכלל שהוא נעלם.
"בנתיים" דמבלדור אמר "תשמור מרחק מכולם. "אני יבקש דחייה של השלב הראשון בתחרות, כי אתה אמור להחליף את סדריק. ואל תגיד לי מי ניצח! אסור לדעת..גם אם קרה משהו ,אסור לשנות את זה."
"א- אבל עכשיו זה השלב הראשון עדיין? השלב עם הדרקונים?" שאל אדוארד בפחד קל.
"כנראה אני לא אמור להיות מופתע שאתה יודע את זה" השיב דמבלדר לשאלתו."
דמבלדור כבודו, תקשיב לי." אמר אדוארד. "נכון שאמרת לא להתערב אב-אבל מה שאמור לקרות הוא הדבר הכי גרוע עליי אדמות! בבקשה תן לי לספר את זה רק לך!"
דמבלדור כמובן לא הסכים, ולאדוארד לא היה מה לעשות.
אז הוא פשוט הסתובב והתחיל לרוץ.
הוא לא התרחק הרבה לפני שהוא שמע את דמבלדור צורח לו, "אל תרוץ ככה! אצלנו הריצה זה לא חלק מהכוחות!"
ואדוארד האט והתעצב. הרי כשהוא מתוח הדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות זה לרוץ ולפרוק מתחים!

הפרק הקודם		הפרק הבא