זכרונות

אממ זה הדבר הראשון שאני מפרסמת פה אז אני מתרגשת!! אני לא יודעת אם יצא לי טוב, כי זה גם בין הדברים הראשונים שכתבתי...

סליחה אם יש טעויות הקלדה, דיקדוק, או אפילו אי-דיוקים במה שכתוב בספר... מוזמנים לתקן אותי ולכתוב מה דעתכם/ן בתגובות!

וזהו... מקווה שתהנו! 3>

*************

רמוס לא זוכר הרבה מהלילה הזה. הוא זוכר שהוא ישב עם סיריוס במטבח של בית מספר 12 בכיכר גרימולד. הם שתו תה ודיברו ביניהם.

הוא זוכר שהפטרונוס בצורת עוף החול של דמבלדור הגיע. הוא זוכר שדמבלור העביר להם שני משפטים. לא היה צריך יותר. "הילדים, הם לא במיטות.

הם במשרד הקסמים".הוא זוכר שהוא ניסה לשכנע את סיריוס להישאר. "הם ייתפסו אותך" הוא אמר "הם ייקחו אותך רחוק מהארי... וממני...". 

הוא לא זוכר איך הוא השתכנע, הוא רק זוכר שסיריוס בא איתו ועם שאר חברי מסדר עוף החול. הוא לא זוכר את הדרך, הוא רק זוכר שהם הגיעו.

הוא זוכר איך סיריוס הסתכל בבלטריקס רק פעם אחת ורץ להילחם. הוא זוכר איך סיריוס לחש לו בפעם האחרונה- "תיזהר" הוא אמר לו.

הוא זוכר את הקרבות, הפיצוצים והקללות שנשלחו לכל עבר, איך הוא עבר מאוכל מוות אחד לאחר, במטרה אחת- להגן על הילדים.

הוא זוכר את סיריוס צועק, צוחק על בלטריקס"קדימה! זה כל מה שיש לך?" הוא זוכר הבזק אור ירוק, שנורה מהשרביט של בלטריקס.

הוא זוכר את הארי צועק ובוכה, מנסה להשתחרר מאחיזתו.

הוא זוכר הבזקים, רגעים מאושרים שהוא חלק עם סיריוס. הוא, סיריוס, ג''יימס ופיטר יושבים על שפת האגם בשנתם השלישית

וצוחקים. סיריוס יושב ליד המיטה שלו במרפאה אחרי לילה של ירח מלא ולוחש לו "הכל יהיה בסדר". הוא וסיריוס יושבים זה מול זה בצריף המצווח, מחיקים ידיים

ומחייכים אחד את השני. הוא וסיריוס מול האגם הגדול בלילה, יושבים על שמיכה ומסתכלים על כוכב נופל. סיריוס שואל אותו מה הוא ביקש, ורמוס עונה לו

בלחש "אותך". סיריוס מנשק לו בעדינות את השפתיים ומחייך.

רמוס זוכר שבואותו הרגע הבין. הוא הבין שסיריוס לא יחזור. הוא ישמע אותו יותר צוחק, מדבר או אפילו בוכה. הוא לא יביט שוב אל עיניו האפורות הצוחקות.

הוא בהבין שהוא לא ייפגוש יותר את סיריוס. אף אחד לא.

הוא הבין גם, שהוא חייב להיות חזק עכשיו, בשביל הארי. הוא זוכר שאחרי זה, הוא חזר לכיכר גרימולד 12. הדיוקן של אימו של סיריוס עוד היה שם, והיא צעקה עליו

כשנכנס, כהרגלה. הוא זוכר הוא זוכר שהוא ראה את כוס התה החצי ריקה שממנה שתה סיריוס. זה היה הרגע שבו הוא התפרק. הוא ישב במטבח ובכה בעוד צעקותיה של אמו

שך סיריוס מהדהדות ברקע.

הרגשות התערבבו בתוכו. הוא בכה מרוב צער, על אובדנו של סיריוס. הוא בכה מרוב כעס, על בלטריקס לסטריינג'. והוא בכה מרוב כאב, בגלל שבאותו הרגע הוא הבין.

אהובו מת. והשאיר אותו לבד, להתאבל עליו.