לאסוף את הרסיסים *גמור*

Standing on the platform

waching you go

it's like no other pain

I've ever known

ג'ורג' ישב מכוווץ בראש הגבעה והשקיף לעבר האגם. הוא צבט שוב ושוב את ברכיו. על ידו התנוססה שריטה ארוכה ומדממת אך הוא לא טרח לטפל בה.

פרד מת.

הוא ניגב את עיניו במהירות ונתן למחשבותיו לפרוץ החוצה ולדהור כמו הרוח.

To love someone so much

to have no cntrol

You said I wonne see the world

...and I said go

ג'ורג' זוכר כיצד הוא ופרד ישבו פה ביחד והקיאו אחד על השני עיסה סגולה לא מזוהה בעלת ריח של ביצים מקולקלות.

הרמיוני תפסה את שניהם על חם ולקחה להם את המתכון אז את עשרת סוכריות הבאות הם עשו כשהם מנסים להיזכר מהם הרכיבים... למחרת הם קמו עם כפות ידיים סגולות וזנב של חתול מבצבץ להם מהטבור...

But I think I'm lost without you

I just feel crushed without you

I've been strong for so long

that I never thought how much need you

…I think I'm lost without you

ג'ורג' משך באפו ונזכר כיצד הוא ופרד הכניסו לפרסי חפושית למרק... הפרצוף של פרסי היה כל כך אדום כשהוא גילה את זה עד שג'ורג' חשש שעוד רגע הוא פשוט יתפוצץ להמון חלקיקים.

אמנם זה לא קרה אבל הוא ופרד הוכרחו לעזור לטום, האדון של הקלחת הרותחת, לנקות את הכלים... הריח היה נוראי והוא ופרד הקיאו שלושה פעמים...

Strangers rushing past

just treid to get home

But you were only safe haven

that I've known

ג'ורג' זוכר את הפעם הראשונה שבה הם יצאו מהשיעור. פעם ראשונה לעוד אלפי פעמים...

זה היה בשיעור שינויי צורה של פרופסור מקונגל בשנה ראשונה. היא הרצתה להם על התאוריה של כישופי שינוי צורה. ברגע שהיא הסתובבה אל הלוח והחלה להכתיב את הכל שניהם דיקלמו את הלחש שעליו הם התאמנו כל הלילה והשני הספרים שהיו מונחים על השולחן הצמיחו ידיים ורגליים קטנטנות והחלו להילחם זה בזה.

פרופסור מקונגל שלחה את שינהם אל פילץ' ונתנה להם שיעורי בית כפולים אבל בתחילת השיעור הבא היא סיננה לג'ורג': 'יופי של כישוף...'

Hits me at full speed

Feel like I can't brith

and nobody knows

This pain inside ne

My world is crunbling

I should never have

let you go

ג'ורג' זוכר כיצד הוא קיבל את הבשורה הנוראה. זה היה בסוף הקרב. לאחר קריאתו של וולדמורט להארי. הוא הורה לאוכלי המוות להספיק את הלחימה ושהוא מחכה להארי ביער האסור. ג'ורג' בדיוק הלך אל האולם הגדול, הוא רעד וחשש להיכנס אל האולם, הוא פחד לראות מי מת... אבל את הבשורה שהוא קיבל מפי פרסי הוא לא הצליח לנחש ולשער...

הוא כמעט נכנס לאולם כשפרסי עצר אותו. הוא היה נראה נורא. עיניו היו מוקפות בעיגולים שחורים בגדיו היו קרועים בשערו היו תקועים קוצים, ענפים ואבני חצץ והוא היה חבול ומוכה. הוא משך את גו'רג' הצידה ולחש לו. “ג'ורג', פרד...”

"מה?” ג'ורג' שאל. “מה קרה לפרד? הוא נפצע? איפה הוא?” ליבו החל להלום במהירות והוא פנה לקום.

"ג'ורג',” אמר פרסי בקול סדוק. “פרד מת.”

ג'ורג' ראה שחור בעיניים והתעלף.

I Think I'm lost without you

I think I'm lost, lost,lost

OH, I think I'm lost without you

I just feel crushed without you

I think I'm lost without you

ג'ורג' טמן את פניו בין שני ידיו ונתן לדמעותיו לפרוץ.

יחד עם ליבו.