החיים שאחרי

כל הדמויות בפאנפיק זה שייכות לכותבי 39 רמזים, ואין לי שום רצון להרוויח מפאנפיק זה כסף.

תקשיבו, לי יותר קשה מכם לכתוב את הפרידה הזו.

אוקיי, איארה זה האוטיפי שלי!

אני מניחה שזה לא ממש אמין שזה מה שישבור אותם, אבל אני סולחת לעצמי כי שיפים יותר חמודים אחרי ריב.

לא בזמן הריב, כן?

אז בבקשה תנו לי להמשיך ולא לסיים בפרידה מצערת.

אלה (אממ יש ג'מילטון, שזה גם חמוד)

שכחתי להגיד - וקריטי ביותר. מכיל ספויילרים למי שלא קרא בגידה - הסדרה הרביעית של 39 רמזים.

תהנו, או יותר נכון - תבכו.
------------------------------------

"אתה אדיוט, איאן קברה!" צעקה קארה פירס, שערה הבלונדיני הקצר כולו מבולגן, ועיניה לחות מעט. היא עמדה מול איאן, שישב בכורסת עור יוקרתית בבית שלו בלונדון. כלומר, אחד מהם. זו היתה וילה גדולה, בעלת חלון ארוך שהשקיף על אחד מהפארקים הירוקים של לונדון. היא שהתה שם עם איאן, וזו היתה התקופה המאושרת בחייה.

כלומר, עד עכשיו. היא למדה עם איאן באוניברסיטה, אחרי שהכל נגמר. הוא למד פוליטיקה וניהול, וקארה, כמובן, למדה מחשבים. שניהם הצליחו מאוד, והיו מאושרים. כמו זוג רגיל. כמעט.

"או ואת? ברצינות, קארה! את חושבת שאני לא רואה את המבטים שלך בו?" איאן רשף מכעס, והיה נראה שחששות ודאגות של חודשים התפרצו מפיו בשניות.

"אני לא מאוהבת בלוקאס!" קארה המשיכה להגן על עמדתה. היא החזירה לאיאן את המבט הזהה, והתפלאה מכמה שהוא יכול להיות דביל. הוא עד כדי כך קנאי? והיא לא מאוהבת בלוקאס. הוא היה סתם עוד סטודנט שלמד איתם, ולא היה לה קשר אליו

"באמת? אל תשקרי לי! אני מאחל לכם הצלחה." איאן המשיך, מתעלם מטענותיה של קארה.

"כן, כנראה! אולי שנינו באמת לא מתאימים" היא החזירה לו.

"אנחנו הפכים." אמר איאן.

"בדיוק!" צעקה קארה.

"אוקיי, קארה. כנראה שכאן זה נגמר." הוא סיים את המשפט בעצב ובאכזבה, אך הכעס שניכר בו קודם עדיין נותר במבטו.

"כן, ככל הנראה." היא אמרה.

קארה יצאה מהחדר בסערה עם דמעות זולגות – דמעות שנאבקה להסתיר שנים תחת שלטונו הרודני של אביה. אך כל זה התפרץ ממנה מתי שזה נגמר. איאן, איך הוא יכול להיות כל כך אדיוט? כלומר, לא אדיוט חמוד כמו שהוא בדרך כלל – למה הוא חושב שהיא מאוהבת בלוקאס הזה? אם הוא רוצה שהם יפרדו, אז זה יקרה. וקארה עוד תראה לו שלא אכפת לה.

--------

אחרי שקארה טרקה את הדלת, איאן שקע מעט בכורסתו ודמיין שוב את שערה הבלונדיני מסתלסל סביב פניה בזמן שהיא יצאה בסערה.

"אדיוט, אדיוט!" הוא אמר לעצמו. כל כך אדיוט. איך הוא יכל לעשות את זה?

אך חלק אחר במוחו המשיך והתעקש, ואמר שעדיף ככה.

אבל זה לא היה נכון. איאן היה שבור, ופגוע – בעיקר מעצמו.

הוא חשב עליה שוב, מדברת עליו בכעס, צועקת. 'כן, כנראה! אולי שנינו באמת לא מתאימים'.

ואולי זה היה נכון, אבל הוא המשיך והאמין שאחרת. גם כאשר הם רבו, הוא תמיד זיהה את האכזבה בקארה, את הכאב והעצב – אבל הפעם, לא. זה כנראה באמת נגמר ביניהם.

והוא עוד יראה לה שלא אכפת לו.