קטן, אדום ובמרכז האף.

הארי שכב במיטתו הגדולה, וחיכה בקוצר רוח לדראקו שיצא מהאמבטיה, ויתן לו סוף סוף את מנת תשומת הלב היומית שלו.

אחרי כמה דקות של בהייה משועממת בתקרה הוא שמע את דלת האמבטיה נפתחת ואת צעדיו של דראקו מתקרבים.

"היי הנה אתה, אהוב" אמר הארי בחיוך והתיישב על המיטה.

"כן, אני פה" אנמר דראקו, ונשמע קצת עייף יותר מהרגיל. הוא בדיוק ניגב את פניו במגבת ואז זרק אותה הצידה ומיד נשכב בגבו אל הארי.

הארי נצמד אליו מאחור וחיבק אותו "אז איך עבר עליך היום בעבודה?" הוא שאל בהתענינות.

"שום דבר חדש" ענה דראקו ומשך את השמיכה גבוה, כך שרק עיניו ומצחו היו חשופים.

"תשתף טיפה יותר" ביקש הארי והסית את הפוני ממצחו של דראקו, בוחן את עיניו האפורות.

"לא היה שום דבר" ענה דראקו, התהפך על גבו וקבר את ראשו בכרית "ואני עייף".

הארי נראה מאוכזב טיפה. הוא ודראקו היו עסוקים רוב היום בעבודתם, כך שהזמן הזה, בערב במיטה, היה זמן האיכות שלהם יחד. הוא הניח את לחיו על ראשו של דראקו ונשם עמוק את ריח השמפו.

"לא תיתן לי אפילו נשיקה אחת קטנה?" הוא שאל בעצב.

"תעזוב אותי" אמר דראקו ומשך את השמיכה עד מעל לראשו. הארי הביט בו בהתפלאות. דראקו מעולם לא התנהג ככה.

מה שאישר לו בוודאות שלדראקו קרה משהו היה יפחת בכי עצורה שנשמעה מתחת לשמיכה.

הארי נבהל. מה לעזאזל יכול היה לגרום לבן זוגו להתייפח ככה?

"מה קרה דראקו?" הוא שאל וליטף את שערו הבהיר והרטוב עדיין של דראקו.

"שום דבר" ענה דראקו, קולו עמום בגלל השמיכה שכיסתה את ראשו "הכול בסדר".

הארי היה בטוח שלא הכול בסדר. אבל אז הוא הבין מה גרם לדראקו להתנהג ככה. הוא שילב את ידיו ותקע את מבטו בראשו של דראקו, המכוסה.

"אם זה בגלל שלא נתתי לך מספיק תשומת לב היום, אני נורא מצטער. היה לי יום לחוץ בעבודה, אבל זה באמת לא בסדר מצידי שלא נתתי לך אפילו נשיקת בוקר טוב, אני יודע". דראקו לא ענה ורק התכווץ יותר.

"נו קדימה דראקו" שידל אותו הארי "אני אשאר ער כמה שרק תרצה ואעשה כל מה שתגיד. אני אפילו מוכן לשיר לך, למרות שהקול שלי זוועה, אם תרצה" דראקו עדין לא ענה. "אבל קודם תן לי להסתכל רגע על הפרצוף היפה שלך, שהתגעגעתי אליו כל היום" לחש הארי באוזנו של דראקו.

הוא ציפה שדראקו יסובב את פניו אליו, יתן לו לבהות בו, וינשק אותו בעדינות. אבל במקום זה דראקו רק התחפר עמוק יותר מתחת לשמיכה ונהם: "הפרצוף שלי לא יפה, ואני לא מרשה לך להסתכל עליו!".

"אבל דר-" החל הארי לומר, אבל אז ברגע האחרון התחרט ונכנס גם הוא מתחת לשמיכה, מצטרף לחשיכה שמתחתיה, לצידו של דראקו.

הוא גישש בידו אחר פניו של דראקו, אבל גילה שהוא מכסה אותם בידיו.

"אתה יכול להוריד את הידיים, אהוב" הוא אמר בעדינות "חשוך כאן ואני לא יכול לראות את הפרצוף שלך, אם אתה לא רוצה בזה".

"אני לא מוריד!" ילל דראקו "בסוף אתה תרים את השמיכה ובאור אתה תראה את הפנים שלי".

הארי היה ככה מלצעוק עליו "אבל מה לעזאזל לא בסדר עם הפרצוף שלך", אבל הוא בלע את זה בחוזקה ובמקום זאת לחש בשקט "אני לא ארים אם השמיכה, דראקוש, אתה יכול להוריד את הידיים".

מתחת לאצבעותיו יכל הארי להרגיש כיצד לאט לאט דראקו מסיר את ידיו מפניו, והארי ליטף את לחיו החמה.

אבל אחרי כמה דקות מתחת לשמיכה, הארי באינסטינקט אנושי של אדם שנמצא במקום חנוק ללא אויר, הרים מעט את השמיכה כך שאור פרץ אל הכוך, והארי ראה לרגע אחד את פניו של דראקו, רגילות כתמיד, אך מבועתות.

"אוי, דראקו אני מצטער, שכחתי" הוא אמר במהירות, אבל דראקו כבר זחל לו אל קצה המיטה והתכווץ שם מתחת לשמיכתו, משמיע שוב את יפחות הבכי השקטות שלו."אתה הבטחת!" הוא הטיח בהארי בעצבים.

"אני יודע בייב" הארי התקרב אליו בזהירות "אני מצטער" הוא התיישב לידו והביט בו בדאגה "דראקו?

"מממ?"

"אני רוצה שתספר לי מה קרה" אמר הארי, ואז נכנס מתחת לשמיכה לצידו של דראקו. דראקו קבר את פניו בחולצתו של הארי.

"אני לא יכול לספר לך" הוא אמר בהחלטיות.

"ברור שכן" התווכח הארי "אני בן הזוג שלך. אתה יכול לספר לי הכול".

"אבל..." דראקו היסס מעט "אם אני אספר אתה לא תרצה להיות איתי יותר, ותזרוק אותי" הוא ענה בקול מסכן. הארי נלחץ. מה דראקו עשה שיגרום לו לרצות לזרוק אותו? אולי... הוא בגד בו? לא. אסור לו לחשוב ככה!

"אני מבטיח שלא" אמר הארי "הכול בסדר. ואני רוצה שתספר לי". הוא בעצמו לא היה בטוח כל כך בדבריו, אבל היה אסור לו להפגין את זה לפני דראקו.

"זה...ש... שיש לי ח-" קולו של דראקו נשבר והוא נצמד אל הארי יותר, שליטף את גבו.

"ח.. מה?" שאל הארי שניסה להבין.

"יש לי חצ'...חצ'קון" פלט דראקו בנשיפה "אבל הארי" הוא אמר לפני שהארי הסםיק להגיב בכלל "אני עדיין אוהב אותך ובבקשה אל תעזוב אותי!"

לרגע אחד הארי קפא.

אבל אז הוא פשוט פרץ בצחוק כל כך חזק, שאם היו לו שיניים תותבות אז.. טוב, הן כבר לא היו.

"סתום!" נהם דראקו "זה מזעזע לא מצחיק!"

אבל הארי לא מסוגל היה להגיב. הביטוי "למות מצחוק" כבר כמעט יכול היה להאמר עליו. הוא אחז בבטנו בחוזקה וצחק בקול רם, מלווה בנחירות עמוקות שאימו לשאוב את אפו של הארי אל תוך החור בגולגולת.

דראקו נשכב שוב בחבטה על המיטה והחל לבכות. זה גרם להארי להתאפס על עצמו מעט, עד כמה שהיה מסוגל, ולעטות על עצמו מסכה רצינית כדי לגשת לדראקו ולנשק אותו בחיבה על הלחי.

"דראקו? אתה אמיתי? חצ'קון? זה כל מה שקרה?" הוא שאל ולא הצליח להדחיק נחירת צחוק עזה שפרצה ממנו.

"זה לא סתם הארי! אני נצר למשפחת מאלפוי" הוא ילל וחולצתו של הארי נרטבה מעט מדמעותיו "אני בושה למשפחה שלי!"

"אבל בייב" הארי ליטף את שערו הבהיר "למי אכפת מהם בכלל?" הוא ניסה להרים את ראשו של דראקו כדי להביט בעיניו, אבל זה העדיף להמשיך ולקבור את פניו בחזהו של הארי.

"אתה שלי דראקו. ולי לא אכפת עם יש לך פצע קטן" בפנים הארי עדיין התפוצץ מצחוק, אבל כישורי המשחק שלו עמדו לעזרתו עכשיו, כשהיה צריך להפגין את הרצינות המקסימלת בשביל דראקו.

"תראה! תראה!" דראקו הרים את פניו והביט בהארי באומללות. עיניו היו אדומות טיפה, אבל הארי לא הבחין בשום חצ'קון גדול ומכוער שהיה יכול להטריד את מנוחתו של דראקו כל כך.

"איפה?" שאל הארי וקימט את אפו.

"פה!" צווח דראקו והצביע על מרכז אפו, ששם, רק כשהארי התקרב מספיק אל דראקו, הוא ראה מתנוסס לו פצעון קטן ואדום.

"זה?" גיחך הארי "בגלל זה הסיפור?" ואז הוא פרץ שוב בצחוק מתגלגל, שדראקו לא יכול היה לעוד בפניו וחייך בזוית פיו גם הוא.

"אוח שתוק" הוא הרביץ להארי "שתוק כבר".

"תכריח אותי" אמר הארי בין פרץ צחוק אחד לשני. לא משנה כמה קיטשי זה, או כמה צפוי, זה תמיד עובד, ודראקו נצמד להארי וחתם את פיו בנשיקה חזקה.

אני עדיין מתלבטת אם לספר לכם את סופו של הסיפור, אבל אתם יודעים מה? זה גם ככה דירוג גבוה, בא נלך עם זה עד הסוף.

אז מה שקרה הוא ששפתיו של דראקו נדבקו לשל הארי, והוא לא הצליח לשחרר אותן. הארי, שצחק כל כך אבל לא יכול היה לשחרר את הצחוק החוצה החל להתנפח להתנפח.

בגלל שפיו שלדראקו היה מחובר לשלו, הארי החל לצחוק אל תוך גופו של דראקו, עד ששניהם התנפחו כמו בלונים.

אחרי כמה דקות, "בום טראח" "קא בום" שניהם התפוצצו למליוני חתכות קטנטנות.

ישנם מספר תיעודים של חלקי גוף מרוטשים שנמצאו באזור לאחר מכן.

כתבים הגיעו למקום וישר סיקרו את עדותו של השכן שסיפר, כי במהלך ארוחת הערב עם משפחתו, התנפצה הזכוכית, ודרך חלונם עף משהו קטן, שדמה באופן מטריד לבוהן רגלו השמאלית של שכנם ממול, הארי פוטר, ונחת בתוך קערת הסלט.

במקום נבנה אתר תירותי מקסים, המתאר את חייהם של השניים, כמעט עד דקותיהם האחרונות יחדיו.

המיצג החשוב ביותר באתר הוא חתיכת אפו של דראקו שנמצאה, ועליה החצ'קון המדובר. המיצג שמור בהרמטיות, וישנו שומר אישי מטעם המדינה ששומר על חתיכת האף.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אני רק רוצה להודות לחצ'קון שצמח לי על הלחי, שבלעדיו שום דבר מזה לא היה פה עכשיו. (כן, גם לא העצבים המיותרים שלי על הגודל שלו ועל זה שרואים אותו בזווית של העין וזה מחרפן)