לא יודעת אם אני צריכה לכתוב את זה-ויתור זכויות לרולינג ולחנן בן ארי
ושוב אותו ניגון ששרת לי פעם שיר ערש הוא מתנגן בלב מזכיר דברים משם שם אל מול אותו הים כשהחולות היו לי בית והרוחות לחשו לי שאנל'א לבד
הארי ישב והתבונן בתמונתו הישנה של אימו
היא חייכה אליו כאילו אומרת "עוד אחזור"
ולידה הוא בחיוך מלאכי רוכב על מטאטאו הראשון-
מטאטא הצעצוע שקיבל מסריוס.
הארי הגניב חיוך קטן ומחה את דימעותיו
הוא עמד מול קברם של הוריו.
ואת החזקת לי את היד אמרת: "הבט אל השמים" הבטחת שיום יבוא ועוד נשוב לכאן,...
אמא, אם הייתי יכול רק לרפא את הגעגוע הזיכרונות עוד שורפים את המוח האהבה לא ניצחה גם לא הרוח אמא אם הייתי יכול רק להאמין לך ולא לברוח הלב נבגד הוא לא נותן לי לבטוח רק הניגון עוד נותן את הכח
הוא כעס. כעס על וולדרמוט שהרג את הוריו,
הוא הושיט את ידו אל מצחו-ממשש את הצלקת,
הצלקת ברק שבזכותה הוא מפורסם.
בלי שרצה בכלל,
ובגלל הצלקת הזאת הוא עומד עכשיו מול קברם.
הוא נאנח.
ושוב אותו ניגון בכל שנה בקיץ בחממות גדלים פרחים כתומים כמו אז גם הילדים פרחו לאט כמעט כולם הקימו בית רק השמות של הרחובות זוכרים מה שנגנז
זוכרת שרנו מול הים מביטים אל הגלים (טוב, זה שעכשיו אני מתערבת בטח אני הורסת הכל- אבל בקשר למשפט הזה סתם שתדעו הוא המצאה שלי... אה וגם זה שתינוק לא שר...) צעקנו יום יבוא ועוד נשוב לכאן
הוא ידע שהוא ישוב. אבל לא ידע מתי.
אמא, אם הייתי יכול רק לרפא את הגעגוע
עוד נשוב לשם, עוד נשוב לשם, עוד נשוב אמא, עוד נשוב
אמא, אם הייתי יכול רק לרפא את הגעגוע הזיכרונות עוד שורפים את המוח האהבה לא כבתה גם לא הרוח אמא אם הייתי יכול רק להאמין לך ולא לברוח הלב פועם, הלב רוצה שוב לשמוח והניגון עוד נותן את הכח
הוא נאנח שוב.
מנער את השלג המצטבר מכתפיו
מכניס שוב את התמונה הקרועה לכיס המכנס שלו,
מביט אחורה-הרמיוני עמדה שם חוששת,
הוא הסתובב. הולך. ובליבו הרגשת אשמה-
כאילו עזב את הוריו לתמיד.
טובבבב, אז אני לא יכולה לגמור משהו בלי להגיד משהו בסוף,
ובגלל שיצאתי כבדה בפיקצ'ר חשוב לי שלא תסתובבו בדיכאון כל היום ולכן אכתוב לכם כמה הברקות של אחותי בזמן שהפיקצ'ר עבר אצלה "בדיקה"
אז הינה:
הוא ידע שהוא ישוב. אבל לא ידע מתי."- לא באמת-יש לו לו"ז עמוס."
"כאילו עזב את הוריו לתמיד"- אל תדאגו אולי הוא בכל זאת ימצא זמן-הוא יבדוק ביומן אולי בעוד חודש,חודשיים.
|