בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

זה הפאנפיק הראשון שלי ואני לא ממש טוב בזה, אז אשמח לתיקונים ככל שיהיה.

מאותה סיבה אני מבקש לא רק להגיד לי שיש לי כתיבה גרועה (זה לא יפתיע אותי), אלא להסביר לי איך להשתפר.

תודה על הקריאה (של החפירות) וסליחה שחפרתי.

הכל קורה כשהארי בשנתו השמינית, עם התעלמות מוחלטת ממה שאמור לקרות בזמן הזה.

מאז הקרב הספיקו אצלי להחיות את דמבלדור ופרד וסיריוס וסנייפ(מצידי גם שאר המתים יכולים לחיות, אבל הם לא יוזכרו - אם זה מפריע למישהו אני לא מבין למה וזה יפתיע אותי בניגוד למקרה שיגידו לי שיש לי כתיבה גרועה)

קריאה מהנה

נקודת מבט של הארי

אחרי שירדתי מהכרכרות להוגוורטס ורציתי להכנס שמעתי רעש מהאזור שליד הדלת.

"הארי!" שמעתי משם קריאה. ידעתי לזהות גם אחרי כל הזמן הזה שזהו קולו של דמבלדור.

הלכתי אליו והוא סימן לי להיות בשקט אז שאלתי אותו (בשקט): "המנהל, למה אתה רוצה לדבר איתי, ולמה בכזו חשאיות?"

"פשוט מאד" ענה דמבלדור. "מכיוון שאם כולם היו יודעים, הייתה פה מהומה שלמה."

"מה יכול להיות כל כך גרוע?" שאלתי. "ו..אני יכול לספר לחברים הקרובים שלי?"

"אני אענה קודם על השאלה השנייה שלך," אמר דמבלדור וגיחך. "מכיוון שאחרי שתשמע את התשובה השנייה תשכח את הראשונה."

"נו, אז אני יכול לספר להם?" שאלתי, והוא ענה בפשטות. "כן."

"יופי! תודה רבה!" אמרתי. "אבל עכשיו, ברצינות, מה קרה?"

דמבלדור הרצין. "לא ברור גם לי בדיוק מה קרה ואיך, אך הדבר מדיר שינה מעיניי." פתח דמבלדור, ואני תהיתי מה יכול להיות לא ברור לו ועדיין מפחיד אותו. כלומר,אם דמבלדור מפחד ממשהו זה מיוחד ומרתיע, וכך גם אם הוא לא יודע משהו. אז שניהם ביחד? פחד אימים! איך זה יכול להיות?

"מה שהצלחתי להבין ממה שקרה," המשיך דמבלדור. "הוא שנפתחו באיזורנו חורים על מימדיים שמחברים אותנו למימדים אחרים."

אם לומר את האמת, לא הבנתי את הבעיה. מה כבר יכול לקרות?

"יופי, מגניב, מה הבעיה?" אמרתי את תהייתי בקול רם. "אז יבואו אנשים משונים ונחמדים עם כוחות משונים מהעולמות שלהם! מה יקרה?"

דמבלדור נאנח, כאילו הטילו עליו להסביר חומר לבגרות לילד בגן, והתחיל להסביר:

"הדבר הזה בעייתי משלוש סיבות:

1)אם אתה צודק בהשערות שלך, איך האנשים האלו יוכלו לחזור? המעבר עלול להסגר!

2)מה יקרה אם אתה טועה והם לא יהיו נחמדים, ויהרגו אנשים? לא נכיר את הכוחות שלהם ולכן לא נדע לעצור אותם!

3)מה יקרה אם אתה עוד יותר טועה והם לא יהיו אנשים, אלא מפלצות מרושעות? צריך לחשוב על כל האפשרויות! לא רק אלה שתשמח שיהיו נכונות!"

"הבנתי" אמרתי והשפלתי את ראשי. באמת המצב הזה מסוכן.

"אוף!" אמרתי. "ואני חשבתי שנגמרו הצרות..."

"ועכשיו אני אוכיח לך שצדקתי" אמר דמבלדור, עם חיוך שובב על פניו.

לא הבנתי במה מדובר. "על מה אתה מדבר?" שאלתי, ודמבלדור רק צחק וענה. "הנה, אתה רואה שצדקתי?"

זה היה די מעצבן, ורציתי לדעת על מה הוא מדבר.

"בסדר, אז צדקת." אמרתי. "אבל במה?"

בזה שתשכח את השאלה השניייה!" אמר דמבלדור ושנינו צחקנו והצטרפנו לאולם לפני שישימו לב שנעלמנו.

טוב,אז זה הפרק.

אני ממש אשמח אם תכתבו ת"ב, כי זה הפאנפיק הראשון שלי(כמו שכתבתי בהתחלה)

אהבתם? יופי! אני אשמח שתשלחו תגובות באופן כללי ומאד חשוב לי ת"מ(תגובות מחזקות) כי אני לא בטוח שאני שווה משהו(בתחום הזה).

בתודה,מידד.

		הפרק הבא