חזרה מהפרגוד

״אז מה אתה אומר לי?״ שאל הארי.

הוא חשב במשרדו היפה והמשונה בו בזמן של דמבלדור, וחיכה למוצא פיו של הפרופסור הזקן והחכם.

״אני אסביר שוב; מפני שסיריוס נפל לתוך הפרגוד במיטב שנותיו, ללא מוות טבעי או קללה ממיתה, אלא רק קללה משתקת, הטבע היה חייב למצוא איזון, ולכן הוא החזיר מישהו מהמתים.״ אמר דמבלדור, מלטף בהיסח הדעת את פוקס, ומסתכל על הארי במבט בוחן בעיניו הכחולות.

״אז בעצם... מישהו חזר מהמתים? על חשבון סיריוס? ולמה זה משנה לי?״ שאל הארי.

״כי, ובכן, הארי, זאת אחותך.״ אמר דמבלדור והביט בריכוז בתגובתו של הארי.

״רגע... מה?״ שאל הארי, מרגיש שמוחו נמס, וצלקתו פתאום דלקה בכאב פתאומי.

״הייתה לך אחות, אחות גדולה. היא נהרגה כשהייתה בת אחת עשרה, קצת לפני שאתה נולדת, במפגש השני של וולדמורט עם הוריך.״ אומר דמבלדור בקול מדוד, אך עיניו הכחולות מעט דומעות.

״אך כמובן, כשמתים נשארים בגיל הנוכחי, אז נכון לעכשיו היא עדיין בת שלוש עשרה. מזל טוב, קיבלת אחות קטנה.״ אמר דמבלדור בחיוך מריר.

״אני... מתי אני אראה אותה?״ שואל הארי, מתעלה מעל הבלבול והכעס שהרגיש, ומנסה לסדר את מחשבותיו.

״עכשיו.״ אמר דמבלדור, ולחדר נכנסה ילדה.

היא רזה ונמוכה מאוד יחסית לגילה, שיערה אדום כאש, ארוך וסמיך, עיניה חומות כאגוז, נוצצות, ונמשים מנקדים את פניה הקטנות והחיוורות.

היא מביטה סביב, ומסתכלת על הארי בבלבול.

״אתה... אתה הארי?״ שואלת בקול דק.

הארי מהנהן, בלי מילים.

״אני ג׳ולי ליליאן פוטר.״ הילדה הקטנה מושיטה את ידה הדקה להארי.

הארי לוחץ את ידה ובוהה בילדה הזאת, הילדה שכל כך דומה לאימו.

כמה שניות עוברות, עד שג׳ולי מכחכחת בגרונה.

״אז מה עושים עכשיו?״ שואלת במבוכה.

״את צריכה להתמיין, ילדתי, פרופסור סנייפ יעזור לך.״ אומר דמבלדור.

״סנייפ?״ שואלת ג׳ולי ומקמטת את אפה הקטן.

״אני לא אוהבת אותו, הוא כל כך... שחור.״ אומרת.

הארי מחייך חיוך רחב, ואפילו דמבלדור מכסה על פיו כדי שלא יראו את החיוך ששפוך על פניו.

״את עוד לא מכירה אותו, אין לך מושג כמה גרוע הוא יכול להיות.״ אומר הארי, וג׳ולי גונחת בדרמטיות.

סניים נכנס לחדר ובוהה בג׳ולי.

״אהמ.״ הוא מכחכח בגרונו, וג׳ולי יוצאת איתו, שולחת מבט משועשע לעבר הארי.

״הו, כן, היא בהחלט אחותי.״ מחייך הארי אל הילדה הג׳ינג׳ית הקטנה שנשרכת אחרי סנייפ בחוסר רצון.

		הפרק הבא