בסוף המלחמה

הוא יושב בשדה הקרב, לא מאמין שזה נגמר.

יותר מזה, לא מאמין שזה נגמר והוא עדיין כאן.

חברתו נשענת על כתפו, קוראת את...

הוגוורטס; תולדות.

הוא מחייך. כמה אופייני.

הוא נזכר ברגעי המלחמה.

אך עכשיו זה לא משנה.

המלחמה נגמרה.

סוף כל סוף.

היא צוחקת.

אחיה בדיוק מצחיק אותה עם חיקוי מדויק של פלר.

היא רואה.

הוא מנסה להדחיק את העצב.

הוא לא מאמין, כמוה, שאחיהם מת.

הוא לא מקבל את זה, וכל עוד הוא לא, גם היא.

לידה יושב חברה, מצחקק גם הוא, ונושק לה על שפתיה.

היא לא מאמינה.

זה נגמר.

כל הסבל נגמר.

והנה, יש לה חברים.

אביה יושב לידה, ממיין קרני שנורקקים פחוסי קרן.

היא משחקת בעגילי הצנוניות שלה.

זה נגמר.

היא מסתכלת על חברתה הטובה ביותר, הג׳ינג׳ית, ומחייכת.

הנה, יש לה חברה אמיתית.

היא יושבת ליד בעלה הטרי, מחייכת.

אומנם פניו מושחתות, אך ליבו טהור.

והיא כבשה את ליבו.

היא תמיד נמשכה אליו.

הוא היה תמיד כזה מדהים.

ואמיץ....

ועכשיו הוא שלה.

טבעת הזהב המושחלת על אצבעה הדקיקה מוכיחה זאת.

הוא יושב, עייף.

קשה לו עם כל האבידות שנספגו בקרב.

אבל בכל זאת...

בסופו של היום, הוא היה גיבור.

הוא היה אמיץ, בדיוק כמו שסבתו רצתה.

סבתו עכשיו יושבת לידו, פניה גאות, והיא מאושרת עד הגג.

הוא מאושר גם, כשהוא מסתכל על חברתו, במלוא מובן המילה, הבלונדינית המצחיקה, שיושבת עם אביה.

היא יושבת, בחיקו של חברה, שיערה המתולתל מסתיר את פניה.

היא קוראת הוגוורטס; תולדות, והיא מאושרת.

כי אומנם הם ספגו לא מעט אבידות, אך היא קיבלה חזרה את הוריה.

זיכרונותיהם חזרו אליהם, והיא מאושרת.

בפעם הראשונה מזה הרבה זמן.

הוא מנסה להצחיק את אחותו הקטנה, ומצליח.

מנסה להעלות חיוך על פניה היגעות, שהוא זוכר אותן כל כך קטנות ומתוקות.

מנסה לעשות הכל כדי להפסיק לחשוב על אחיו.

תאומו.

הוא ממשש את אוזנו, נזכר.

אוזנו השנייה לא שם, כמו אחיו.

הוא יושב על יד אחיו הגדול.

אחיו שהיה כל דבר רע.

אחיו הפרוע, השובב, עם החיבה ליצורים משונים.

עם ידיו המיובלות מעבודה עם דרקונים, ועם שיערו המלוכלך.

אחיו עכשיו מסמן לו כל דבר טוב.

כי הוא מקבל אותו, למרות הוא היה פוץ נוראי.

למרות ש, כך חושב, פרד מת בגללו.

הוא שמח כל כך שהוא חזר למשפחתו, ומשתדל לא לחשוב על זה.

לא לחשוב על כלום.

הוא על יד חברתו, והוא מחייך אליה.

היא צוחקת, והוא נמלא תחושה חמימה ונעימה.

הוא מנסה לספור את הנמשים על אפה.

ג׳ורג׳ מצחיק אותם עם בדיחות, אך הוא יכול לראות את העצב שהוא מסתיר.

הוא הרי עשה זאת פעמים כה רבות...

אבל נכון לעכשיו, למרות כל האבידות שספגו, הוא רק רוצה קצת שקט ואושר.

ואולי גם פרי, בגלל שלא אכל דבר מהבוקר.

הוא יושב ליד אשתו, לא מאמין שזה אמיתי.

לא מאמין שזה נגמר, סוף כל סוף.

הוא מחייך אליה, והיא אליו.

בנם מת, אבל נכון לעכשיו, הם שמחים על אלו שבחיים.

נותנים לעצמם שנייה של רוגע.

רוגע פלאי וזך.

הוא מביט על ילדים, כולם מאושרים.

הוא מחייך ברוגע.

היא יושבת על יד נכדה, והיא גאה בו כל כך.

הוא היה אמיץ, כפי שתמיד רצתה.

הוא היה...

הוא היה כמו אביו.

היא ליטפה את ראשו בחיבה, גאה עד מאוד.

ומאושרת.

במשך כל המלחמה היא חששה שגורלו יהיה כשל אביו.

אבל לא.

הוא ניצל, והנה, אפילו יש לו חברה!

היא מחייכת.

הוא מביט בגאווה על ילדתו.

היא גדלה להיות בחורה נפלאה, בדיוק כמו אימה.

הוא מתכווץ כשנזכר שבגד בחבריה, ומתכווץ עוד כשנזכר בתגובתה, שהייתה...

טריקת דלתות, והתעלמות במשך לא מעט זמן.

אבל לאחר כמה זמן, הוא הבינה שלא הייתה לא ברירה, וסלחה לו.

הוא מיין קרני שנורקקים, אך למען האמת בחן את נוויל.

הוא חבר של ביתו, והוא רצה לדעת אם הוא ראוי לכך.

עד עכשיו, נראה שבהחלט כן.

הוא מביט על אשתו.

הוא אהב אותה כל כך, מהרגע הראשון שפגש בה.

ואהבתו התגברה פי מיליונים, כשגילה שלא אכפת לה, לא אכפת לה, שהוא כבר לא נראה טוב.

היא אוהבת אותו בזכות מי שהוא.

הוא חייך.

היא אהובתו.

לנצח.

הוא יושב על יד אחיו.

אחיו ש...

בגד.

אך הוא חזר, וזה מה שחשוב.

הוא חזר טוב מכפי שיצא.

הוא עבר את המבחן.

הוא וויזלי חזרה.

כי המלחמה נגמרה, וככל מלחמה, היא נגמרה עם אבידות, ועם אושר בלתי יאומן.