"הוגוורטס?!:"

אלכס רנדיל ירד את המדרגות בביתו במהירות ונכנס למטבח. אשתו, מרתה רנדיל כבר הכינה לו כוס קפה לקחת. היא הכירה את בעלה וידעה שבבוקר אין לו זמן להתעכב על ארוחה.
אלכס לקח את כוס הקפה והתעתק על משרד הקסמים (ציינו כבר שהוא היה קוסם?)
"בוקר טוב" קרא לעברו חברו רודריגז.
"בוקר אור" ענה אלכס. והשניים פילסו דרך יחד בין המוני הקוסמים.
השניים היו חברים עוד מימיהם בהוגוורטס. ובחיים לא ראיתם צמד חברים כל כך שונה.
אלכס היה גבוה עם שיער כהה ועיניים כהות. אלכס היה אדם קר, שלא נהג להפגין את רגשותיו בקול. לעומתו רודריגז, או כמו שכולם קראו לו-גז. היה אדם נמוך, קצת מלא. עם שיער ג'ינג'י-חום. גז היה אדם שמח ועליז בשונה מחברו.
השתיים, אחרי שגמרו ללמוד בהוגוורטס. פנו למשרד הקסמים. גז עבד כהילאי. ואלכס ניהל את מחלקת החינוך.
"אז אלכס מה  התקדם עם התכניות שלך?" שאל גז.
"היום מתכנסים לישיבה בנושא.תכנס?" שאל אלכס בתקווה.
כולם אהבו את גז ואלכס היה בטוח שהמשרד יקשיב לו. ובסתר ליבו אלכס גם חשב שאם יעיפו אותו משם חברו ילמד אותם לקח שהם לא ישכחו לעולם.
"הייתי שמח, אבל אני חייב ללכת עם לג'והנה לפגוש את ראש הקסם בצרפת" ענה גז ונאנח באכזבה.
אלכס גלגל עיניים. הוא לא קנה את המראה המאוכזב. הוא כבר שנים חיכה שיהיה מה שהוא בין השתיים.
"מצטער חבר. בהצלחה! היי ג'ון! שמעת על המטאטא החדש?" גז רכן לעבר ג'ון הנמוך.
אלכס עקף אותם. מטאטאים לא עניינו אותו. הוא לא היה מסוג האנשים שקווידץ' היה תכלית חייהם.
למרות שהוא חיבב את חברו, הוא חשב שהוא מבזבז את זמנו על שטויות.
הוא נכנס למעלית ולחץ על הקומה השלישית.
אלכס הניח בזהירות את כוס קפה על השולחן והתחיל לעבוד. הוא היה כל כך שקוע שהוא לא שמע את הדפיקות החזקות בדלת. רק לאחר כמה דקות הוא הרים את ראשו בבהלה וקרא: "מי זה?"
"זה גרי, העוזר של שר הקסמים. באתי לומר לך שהישיבה הוקדמה לארבע." נשמע קול מאחורי הדלת.
אלכס קם ממקומו ופתח את הדלת.
"תודה רבה" הוא ענה בשקט וקיווה שההוא הבין מזה שלדעתו זה מוזר לצעוק במסדרונות
"בכיף אחי" ענה גרי
"המשך יום נעים" ענה אלכס בקור. וסגר את הדלת. הנימוסים האנגלים הם לא מה שהם היו הוא הרהר לעצמו באכזבה, סבו היה אומר לו לעשות משהו בנידון. אולי אחרי שהוא יגמור עם הוגוורטס הוא ינסה לסגל לעובדי המשרד נימוסים בריטיים.
במשך שלוש השעות הבאות אלכס לראשונה בחייו לא הצליח להתרכז בעבודתו. בחמישה לארבע בדיוק הוא התחיל להתקדם לכיוון חדר הישיבות.
אלכס סידר את חליפתו במתח  מאחורי הדלת ובארבע בדיוק נכנס לחדר.
הוא התקדם לעבר המקום בו היה כתוב: "מחלקת החינוך" והתיישב במקומו.
כמו שהוא ידע שיקרא, רוב הקסמים לא הגיעו בזמן ורק בארבע וחצי התכנסו כולם.
אלכס הבין בתסכול שהוא לא יספיק לחזור הביתה לשעת תה עם אשתו. אבל זה היה יותר חשוב.
"מר רנדיל ראש מחלקת החינוך, קום ודבר" אמר מזכירו של שר הקסמים.
אלכס קם ממקומו, כחכח בגרונו ואמר: "לצערנו, לפני שבוע אבדנו אדם יקר. מר וונדפוט, מנהל הוגוורטס. אבל זה לא הזמן להתאבל. עכשיו צריך לקום ולפעול"
אלכס לקח נשימה ארוכה והמשיך" לדעתי, אנו צריכים לסגור את הבית ספר"
למשך דקה שררה דמה באולם הישיבה. ולאחר רגע נשמע צעקות "מה פתאום" "איך אתה מעז? הוגוורטס זה חלק  גדול מעולם הקסמים בבריטניה" "מה אתה חושב לעצמך?"
אלכס ניסה להשחיל מילה אבל מרוב רעש לא שמעו אותו.
בלית בררה אלכס הוציא את שרביטו ושרבט בקיר את המילים "שקט בבקשה"
האנשים השתתק ואלכס המשיך: "תקשיבו לי בבקשה, ואני אסביר לכם למה אני חושב שכדי לסגור את הבית ספר. אנחנו רוצים למנוע מלחמות בין קוסמים למוגלים, רוצים למנוע את הגזענות נגד הבני מוגלים. נכון? בכך שאנו יוצרים בית ספר אנחנו יוצרים הבדל, חומה. אנחנו כאילו אומרים שאנחנו יותר טובים מהמוגלים. ובכלל, הוגוורטס זה מקום מסוכן, היו מקרי מוות בעבר. והמקום מלא בקוסמים. שחלקם לצערנו יודעים את הקללות שאין אליהם מחילה. אני בחיים לא הייתי שולח את הילדים שלי למקום כל כך מסוכן.
לאחרונה קוסמים רבים מתקשים למצוא עבודה. אין כל כך הרבה עבודות אפשריות לקוסמים ובגלל העובדה שהם לא למדו בבית הספר רגיל, הם גם לא יכולים לעבוד עם המוגלים. העולם הוא לא מה שהוא היה פעם"
"אבל מה עם ילדי המוגלים? אנחנו, חצוי הדם וטהורי הדם נוכל ללמד את ילדינו קסם. אבל ילדי המוגלים יכולים להפוך לאובסקוריאל אם הם לא ילמדו להשתמש בקסם שלהם." נשמע קריאה מאחד העובדים.
"נוכל להקים לילדי מוגלים  בית ספר של יום ראשון" השיב אלכס בבטחה.
אלכס שמע לחישות רבות רבים היו נגד. אבל לשמחתו, היו גם כאלו שחשבו שהרעיון שלו הגיוני והגיע הזמן להתקדם.
כעבור מספר דקות קם ראש משרד הקסמים ממקומו:" מר רנדיל, הפתעתה את כולנו, אני חושב שכולנו נחשוב על זה ושבוע הבא נחזור לפה עם כמה מהצוות של הוגוורטס"
אלכס חייך לעצמו בסיפוק, הוא לא חשב שיקשיבו לו עד כדי כך.
הוא חיכה כמה דקות שהיציאה תתפנה (הוא לא אהב להידחס) ויצא מהחדר. הוא הסתכל על שעונו, הוא הפסיד את חמש, שעת התה. אבל הוא יספיק לחזור לארוחת ערב. אלכס התעתק לביתו.

		הפרק הבא