מעשה בשלושה חתולים

כל הזכויות שמורות לג'יי.קיי.רולינג.

כל המידע שאציג פה יהיה מהימן ולקוח מאתר פוטרמור (וויזארדינג וורלד), ומאתרים ופרסומים שונים.

"תול!"

ידה של התינוקת הקטנה הצביעה על חתול שחור ויפה שעמד לידה. אור השמש המגיע מהחלון נפל עליו, מעניק לו מראה יפה במיוחד.

"כן, מינרווה, נכון מאוד! זה אלברט, החתול!" עודדה אותה אימה, איזבל.

אלברט עבר ליד הפעוטה והתחכך בה, מגרגר. 

מינרווה הקטנה הנידה בראשה אל המסרק שעמד על השולחן. 

"סק!"

"את רוצה לסרק את החתול? מיד אביא לך-" אך לפני שאמה הספיקה לקום, אלברט כבר הסתובב, הלך לו וקפץ על הכיסא, ולאחר עוד קפיצה הגיע לשולחן, משם לקח את המסרק האפור היפהפה בפיו. הוא נחת על הרצפה בקלילות, והניח את המסרק לרגליה של הפעוטה ושל אימה המופתעת. מינרווה צחקה ומחאה כפיה.

בחדר השני, חמת החלילים של אביה החל לנגן בכוחות עצמו.

"מלקולם! איפה אתה?" חיפשה אותו מינרווה, כעת בת ארבע.

היא ואמא שלה תמיד חיפשו אחר אחיה הקטן, ומנעו ממנו לעשות צרות.

"מלקולם!"

והיא מצאה אותו.

אחיה בן השנתיים, שחור השיער,  עמד ליד העריסה שלו, שפעם הייתה של מינרווה. למרות שהיא חיפשה אותו שם שלוש דקות לפני כן.

העריסה הייתה בצד השני של החדר, ומינרווה ראתה שמלקולם מתעסק בדבר מה ברצפה. היא התכופפה להרים אותו, אך שמה לב שבאחד הקרשים ברצפה יש חור מנעול. משונה ביותר. מינרווה ניסתה להרים את הקרש, אך ללא הצלחה. 

מינרווה התיישבה על ברכיה והחלה לבחון אותו ואת החדר, מחפשת משהו שיעזור לה במשימה. אך אחיה כל הזמן ניסה לעלות על הקרש. 

"דיי, מל." היא ניסתה להזיז אותו, אך בכל פעם שהזיזה אותו הוא חזר לשם שוב.

"דיי!" היא אמרה והרימה אליו את אצבעה באיום ובמבט חמור, תנועה שלמדה מאימה.

קלאק!

קול הנקישה הגיע מהקרש.

מינרווה קימטה את מצחה והזיזה את אחיה, ולאחר מכן הרימה את הקרש. מוזר, אך נדמה שחור המנעול נעלם.

התגלה חור ברצפה, ובו דברים מלאי אבק. ספרים, מחברות, מטאטאים. איך חור קטן כזה ברצפה הצליח להכיל את כל אלה?

ידה של מינרווה הושטה אל קופסה אפורה ומאובקת בצורה מלבן שישבה שם.

היא הברישה ממנה מעט את האבק, ופתחה את הקופסא.

היה שם מן מקל יפהפה מגולף מעץ. כשאחזה בו בידיה, הוא התאים לידה הימנית בדיוק, כאילו היה הארכה של אותה יד.

"מינרווה! מה את עושה??" אימה התפרצה לחדר, צעדה במהירות לכיוון מינרווה ולקחה לה בגסות את המקל מהיד. היא החזירה אותו לקופסא, אותה שמה בתוך החור ברצפה.

"אל תחשבי על לגעת בזה או להתקרב לאיזור הזה שוב! אף פעם!" ירתה איזבל לעבר בתה הבכורה.

כשהחזירה את הקרש למקומו, חור המנעול חזר גם הוא.

מינרווה ירדה במדרגות ביתה ופתחה את הדלת, לאסוף את המכתבים, כמו בכל יום אחר.

ומכתב אחד תפס את תשומת ליבה. מכתב מוזר ביותר...

מינרווה מקגונגל 

החדר השמאל שבקומה השנייה

רחוב קורזו 4

קיית'נס

מינרווה קימטה את פניה ופתחה את המכתב.

בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות

מנהל: ארמנדו דיפט 

מיס מקגונגל היקרה, 

אנו שמחים להודיע לך שנשמר עבורך מקום בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות-

"מינרווה!" צעקה ברעש אימה, ומינרווה שמטה את המכתבים לקרקע בבהלה.

"הכל בסדר שם?" שאל אביה של מינרווה, רוברט.

איזבל התקדמה במהירות ובתנועה חדה לקחה את המכתבים מהקרקע.

"הכל בסדר, יקירי!" השיבה לו אשתו, אך קולה היה מצווח, גבוה מן הרגיל.

לא נדמה שבעלה שם לב למשהו שונה, אך מקגונגל זיהתה זאת. היא היטיבה להכיר את אימה. או לפחות כך חשבה. מדוע שאמא שלה תסתיר דבר פעוט כמו מכתב?

מינרווה עקבה אחר אימה, שלקחה את המכתב וצעדה במהירות לכיוון חדרה של מינרווה.

היא חיכתה שמינרווה תיכנס, ואז סגרה את הדלת.

מינרווה התיישבה על המיטה וחיכתה שאמא שלה תדבר. היא לא רצתה להציק לה בנוגע למכתב, והעדיפה לחכות לקבל הסבר מאשר לעצבן אותה.

אך נדמה שהיא פעלה לא נכון. שפתה של אימה רטטה.

"את-" היא בלעה את רוקה.

"את תצטרכי לבית ספר חדש עוד מעט, מינרווה. אני אשוחח לגבי זה עם אבא שלך."

היא שאפה אוויר.  עד היום שבו תצטרכי ללכת, אל תשאלי שום דבר על בית הספר. אני אספר לך הכל בקרוב."  דמעות החלו עולות בעיניה של האישה. מינרווה הביטה בה, המומה. היא מעולם לא ראתה את אמא שלה בוכה כך. היא תמיד הציגה חזות קשוחה ובטוחה כל-כך.

"הבנת?" שאלה אותה אימה.

מינרווה הנהנה, ואיזבל נשקה לראשה בשפתיים רועדות.

"יופי. עכשיו-עכשיו לכי לעזור לאבא לערוך את השולחן. אני אגיע עוד דקה." 

כשעזבה את החדר, מינרווה חשבה שהיא שומעת יפחות בכי הבוקעות ממנו.

פרק קצר, אני יודע, כי זו רק ההתחלה. יכול להבטיח לכם שהפרקים הבאים יהיו יותר ארוכים.

דרך אגב, כל שם של פרק שיהיה כתוב כאן ילקח כל פעם מפרק של ספר, סדרה או סרט אחר.  (הרי לכם חידה בכל פרק-מאיפה אתם חושבים ששם הפרק לקוח?)