למה נפרדת ממני?

למה רון.

למה נפרדת ממני.

היה לנו חיים יפים כל כך ביחד.

אני חושבת שהשיקוי אהבה שבלעת ביטל לך את אהבתך האמיתית.

אהוב שלי.

למה.

לבנדר רצתה לומר זאת לרון, אך לא הצליחה.

היה לה גוש בגרון, והיא ידעה שאם תנסה לדבר תפרוץ בבכי.

היא לא רצתה לפרוץ בבכי ליד רון, היא ידעה שאז הוא יהב אותה עוד פחות, רון לא אהב חולשה.

ובכלל, למה לנסות לדבר אם מראש ידעה שלא תצליח?

"מצטער" אמר רון, אך כלל לא נראה שהוא מצער.

רון יצא מהחדר שבו הם היו וסגר אחריו את הדלת.

לבנדר לא טרחה לצאת.

היא דווקא רצתה קצת להיות לבד אחרי מה שהוא אמר לה.

אלה אם כן זה איתו.

היא זכרה את מגע גופו, את חום שפתיו.

היא זכרה הכל.

היא מרירה בבכי בשקט, שמה את רושה בין ידיה, על השולחן.

היא זכרה איך ראתה אותו ער בפעם הראשונה כשבאה למרפאה אתמול, בדיוק לפני ששיחררו אותו.

הוא דיבר עם הארי.

לבנדר חיכתה שהארי ילך, ואז הלכה כדי לראות מה עם רון.

"ניפגש בחדר הריק שבו הכי אהבנו להפגש, מחר בשמונה." הוא אמר לה אז.

לבנדר התרגשה."סוף סוף עוד דייט, בדיוק אחרי שהוא יוצא מהמרפאה" חשבה  לעצמה.

והיא חשבה לעצמה.

עכשיו ידעה שהוא סתם רצה להגיד לה שהוא נפרד.

"הוא נפרד, הוא נפרד" הקול הזה הדהד במוחה.

היא עדיין לא קלטה שהוא באמת נפרד.

באמת.

נפרד.

לבנדר פרצה בבכי, חזק יותר מהדמעות הבודדות שבכתה קודם.

כעבור כמה דקות היא נרגעה, ניגבה את הדמעות, והלכה לחדר המועדון, לישון, מקווה שהיא תתעורר למחרת ותגלה שזה היה חלום רע ולא יותר.

ואז היא תלך שוב לדייט עם רון, והם יתנשקו...

לבנדר פרצה בבכי פעם נוספת.

היא ניגבה את הדמעות בשנית, והלכה למועדון.

היא נזכרה בשיעורי בית שהיו לה, אך ממש לא התחשק לה לעשות אותם.

היא עלתה למגורי הבנות, שם היא ראתה את הרמיוני ישנה.

רגש מעורב של קנאה ושנאה עלה בה.

היא נכנסה למיטה, והטילה לחש מבודד קול על הכיילות למקרה שהיא תבכה, ככה לא ישמעו אותה.

והיא תבכה.