בקשה אחת קטנה לפני שתקראו את הקטע. השיר הוא שיר עם משמעות ענקית – עם עולם שלם חבוי תחת הכותרת. שיר עצוב , מלא אובדן. אם מה שאני כתבתי לא כל כך יפה , אז אני לפחות מקווה שהשיר השאיר אצלכם רושם עמוק .
ועוד דבר אחד - שיניתי קצת את השיר בשורה הלפני אחרונה זה אמור להיות - גוי גרמני ושיניתי לקוסם אפל.
שיר אמי והנחל / גרינברג אורי צבי
ואולי אל הנחל ההוא מימי הנערות השוטף פי סדנו של העץ הכרות
בחייו היו חסרים פרטים , אנשים. הוא לא הרגיש בדידות , אלא אובדן. חיים שלמים דילגו עליו , בלי לגעת . ואי שם , בחשכה , כשאף עיין לא מציצה וכל קולות הסובבים בדומיה , הרשה לעצמו להישאב לעולם אחר. ממש כמו חלום – מדהים. פנטזיה.
המלחך את גדרות הזרדים החומים של גני הפרות שם, תבוא הנערה אדומת השיער, היא אמי.. דמדומים.
דמעות כמו נחלים זלגו מעייניו , והרחק מהזמן , מהמציאות הוא הרשה לעצמו לפרוק כל רגע בחיים שאיבד.
ותפשוט בגדיה ובכתונת משיה תרד שם בנחל, אראנה שוחה: אלוהית היא במים נאוה בכוחה! דומיה וניחוח פרות מסביב.
וזה נראה כמו גן עדן שלם ממלא את כל ליבו וזכרון קטן ממנה מכאיב ברגש כיוון שאין גן עדן כזה עוד.
ואני עוד אינני ביקום ואבי עודו עלם בנוף בית אמו ואביו.
הוא לא חשב על כך בעבר , איך אהב אותה אביו איך אהב אותה הוא עצמו. למרות גילו הזעיר , הרגיש את הלהב בליבו- אוהב.אוהב.אוהב.
והנה היא עולה מן הנחל.. אמי: הנערה הברה אדומת השער בלבנת הבתולים בכתונת משיה
היא היתה כה צעירה כשנעלמה נעלמה כרוח רגעית ולא זכה להכירה. ולעולם לא זכה לראותה מחייכת. לעולם.
ואין היא רואה את בנה המבוגר העומד ורואה את אמו בעולם ונערה היא בטרם-עת-אם, באשיה נוגה, ראשה בערוב יום אל גדרות הזרדים החומים של גני הפרות, שנוספה על מתקם מתיקות דמדומים..
בשבילו זה היה גן עדן רק לזכות לראותה בחלומותיו. כמו חלום חלף הרגע בו הוא חיי חיים שלמים. חיים שלא שייכים לו.
היה הכסיף זה הראש והשלג זה הראש עדי שנכפש בדמו בעפר שנשפך בידי קוסם אפל באכזר. והבן לא שילם ואת הבור לא חפר
והוא הבטיח - אנקום. והוא נקם. הוא נקם את הרגעים האבודים, את האושר הנראה כל כך טהור. הוא נקם את שנשאר לבד , את שאין לו דבר אחד ממנה. רק זכרון אחד קטן. והוא לא יאבוד לעולם!
|