אני מצטער

מהרגע הראשון שראיתי אותך- ידעתי.

ידעתי שאת הניגוד המושלם בשבילי.

אבל לא ידעתי שאני אוהב אותך.

כן, אני אוהב אות הרמיוני גריינג'ר.

אבל את בטח יודעת את זה.

את תמיד יודעת.

אבל אני מצטער.

אני מצטער על כל הפעמים שהעלבתי אותך, שפגעתי בך.

אני מצטער על כל הפעמים שבכית בגללי שעות.

כן, אני יודע.

אני מצטער שהייתי עם לבנדר.

רציתי להוכיח לג'יני- וגם לעצמי- שאין לי "ניסיון של בן 12" כמו שהיא אמרה.

אבל הכל כדי להיות איתך.

אני מצטער על איך ששנאתי את ויקטור קרום אחרי שיצאתם.

פשוט קינאתי.

ואז, בערך בשנה השישית.... קרה דבר נפלא.

את אהבת אותי גם, ואני הבנתי את זה.

את בטח תוהה אם היית עד כדי כך שקופה שאפילו אני שמתי לב?

צר לי להודיע לך שכן.

אני מצטער שהיית צריכה לצאת עם מקלאגן.

כשרצית להזמין אותי.

אני מצטער שוב, שהייתי כל כך מגעיל אליך.

ואת לא חייבת לסלוח לי.

למרות שאני יודע, וסליחה על חוסר הצניעות, שגם את אוהבת אותי.

עוד אני מצטער, שעזבתי אתכם במציאת ההורוקרוקסים.

אני מצטער.

רציתי לחזור ברגע שהתעתקתי, חשבתי עלייך.

על החיוך שלך, על איך שאת מגלגלת עיניים כשאני והארי לא יודעים משהו, על השיער המקורזל שלך.

על הכל.

ובדיוק כשבאתי להתעתק חזרה, תפסו אותי חטפנים.

אז אני מצטער שלכך לי כל כך הרבה זמן לחזור.

אני מצטער שלא היה לי מספיק אומץ כדי להגיד לך את זה לפני.

אני אוהב אותך.

ואני מקווה שתסלחי לי.

רון

--------------

רון ישב על מיטתו וקרא שוב את המכתב.

"קיטשי" הוא מלמל "פיגווידג'ן! איפה אתה, חתיכת ינשוף אידיוט"

הוא תפס את הינשוף הזערורי וקשר לו את המכתב.

בלי להאמין עדיין שהוא באמת מתכוון לשלוח את זה.

"תביא את זה להרמיוני. רק להרמיוני, שמעת טמבל עם נוצות?"

הינשוף שריקק ויצא לדרך.

למחרת המכתב הגיע לייעדו.

הרמיוני קראה אותו ודמעה זלגה על לחייה.

"ברור שאני סולחת לך, רוני פוני" היא לחשה.

היא עדיין צחקה עליו בקשר לשם הזה.