האחות שלא ידעתי עליה

מוקדש לסוד סודי שתמיד מגיבה ראשונה!

השעה הייתה 11 בלילה. 

דלת אחוזת מאלפוי נפתחה לאט ומתוכה הציץ ראש קטן וחיוור, ומייד אחריו תיק גב גדול בצבע ירוק-כסוף.

דראקו מאלפוי יצא מהדלת, סוגר אותה אחריו. כל מה שהשאיר בביתו היה פתק קטן שבו נכתב ''הלכתי למצוא את מגי. אשוב בקרוב. דראקו.'', והוא קיווה שהוריו לא ידאגו יותר מדי.

למרות שלא ממש אהב את האחוזה, הרגיש צביטה קטנה בליבו כשסגר מאחוריו את שערי המתכת הענקיים.

אבל למצוא את מגי היה חשוב יותר. להחזיר להוריו את בתם היה חשוב יותר. לגרום להם לחייך היה חשוב יותר.

דראקו כיוון את שרביטו אל המפה שמצא, לחש ''לטאינוסקופיה'' וסובב אותו שלוש פעמיים.

מיד הסתמנו על המפה חיצים ועקבות שהראו לו לאן ללכת, והוא התקדם לכיוון מזרח, יוצא מהעיירה שבה גר, לכיוון הרי הענקים.

ממש ברגע שעזב את גבולות העיירה, שמע רחש מאחוריו.הוא קפץ, שרביטו מכוון מולו. השיח שלצידו רעד, רשרש ומתוכו יצא ינשוף חום קטן.

כנפו הייתה מלא בדם, והוא היה רזה כאילו לא אכל ימים. הינשוף צייץ בבהלה וניה וניסה לברוח, אבל

אפילו דראקו לא היה יכול לעזוב אותו.

הוא הרים את הינשוף וחבש את כנפו בעזרת כמה גרביים שהיו בתיקו. הוא נתן לינשוף עוגיית דלעת והניח אותו בתיק.

בסביבות השעה 3, עפעפיו של דראקו נהיו כבדים ואפילו הינשוף, שלו החליט לקרוא באסטר, נרדם ונחר בקול.

דראקו החליט ללכת לישון. הוא מצא עץ ופרש מתחתיו שמיכה, הטיל לחש פרוטגו כדי שלא ישדדו אותו או יראו אותו, ונרדם, כשבאסטר מונח לידו.

בבוקר, דראקו התעורר לקול ציוציו של באסטר.

כנפו החלה להחלים, והוא הצליח להתרומם כמה סנטימטרים באוויר, מאושר שהוא יכול לזוז שוב.

דראקו קיפל את השמיכה, הניח את באסטר על כתפו, והמשיך לצעוד אל עבר הרי הענקים, שכבר החלו להסתמן באופק.

הם צעדו כמה קילומטרים, והגיעו לעיירה קטנה ושוממה, שעל שער העץ המתקלף נראו בקושי המילים 'ברוכים הבאים למרמירנג'.

הוא החליט לעצור שם ולקנות אספקה, ויצא מחנות המכולת עם שקית של לחם, גוש גבינה, שני תפוחים וקופסה של חטיפי ינשופים.

כעבור כמה ימים, הרי הענקים היו ממש קרובים, וכנפו של באסטר הייתה כמו חדשה.

אבל באמצע התעופה הוא נעצר והחל לצווח.

קולות צעדים נשמעו מאחוריהם, ולפני שדראקו הספיק לשלוף את השרביט,

מישהו הכה בראשו בענף.

הכל נהיה שחור והא התעלף.

הפרק הקודם		הפרק הבא