המכתב

שלום, אדוני.

אתה בוודאי לא מכיר אותי.

אני פטוניה אוואנס, אחותה של לילי אוואנס, ה...

מכשפה.

אז, תקשיב, אדון דומבלידור, ובבקשה תקרא את המכתב עד הסוף.

זה חשוב.

אז תקשיב:

תמיד לילי הייתה המוצלחת.

כל כך יפה, עם השיער האדום והעיניים הירוקות.

כל כך נחמדה, מצחיקה, טובת לב, אמיצה.

אני תמיד הייתי המכוערת, עם השיער הדליל והצוואר הארוך.

כל כך קנאית, מעצבנת, נגררת, רעה.

תמיד הייתי הפחות מוצלחת.

ועכשיו?

עכשיו כבר בכלל לא שמים לב אליי.

פעם היינו חברות, אבל היא השתנתה!

בבקשה, אדון, תרשה לי ללמוד איתה!

להשגיח עליה...

לוודא שכלום לא קורה לה.

בבקשה.

אני רוצה לדעת הכל, כמוה, אני רוצה להיות חברה שלה שוב, אבח זה יתאפשר רק אם אהיה קוסמת.

עכשיו אני יותר מדי מקנאת בה.

בבקשה, אדוני.

אני רוצה להיות מכשפה!

אני רוצה להיות מכשפה...

ליתר דיוק, אני לא רוצה להיות מכשפה.

אני רוצה להיות לילי.