הרפתקאות הארבעה

ניק הוא בן מוגלגים.
איזבל שונאת שיקויים.
לצ'רלי יש משקפיים.
ג'ון אוהבת קווידיץ'.
כשארבעתם מגיעים להגוורטס, הסיפור מתחיל.

כותב: א.נ
הגולש כתב 12 פאנפיקים.

פרק מספר 2 - צפיות: 2639

(5) 5 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: הרפתקה? - שיפ: לא מגלה. מוהאהאהא - פורסם ב: 29.10.2020 - עודכן: 03.04.2023

המלץ!

ID : 11695

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק גמור

פרק שני! הפרק מוקדש לפופי הבטאית שלי, שבלעדיה הפאנפיק הזה לא היה קיים.
הדבר הנחמד בפרק הזה הוא שסיימתי להקליד אותו וממש עוד שנייה באתי להוסיף אותו ואז כולו נמחק. כיף.
תודה לכל מי שמגיב ונרשם.
לזניה!
קריאה מהנה.
________________________________________
איזבל קמה בבוקר בתחושה נפלאה שהיא הרגישה בכל יום הולדת. אבל היום הולדת הזה היה שונה מכל האחרים, היא סוף סוף בת אחת עשרה! היא ידעה שהמכתב מהוגוורטס צריך

להגיע בכל רגע. ואכן, נשמעה נקישה של מקור בחלון. איזבל זינקה מהמיטה ופתחה לינשוף המפואר את החלון.

הינשוף שמט ליד שלה את המכתב, ויצא. איזבל נרגשת כולה הסתכלה על המכתב, וראתה את הסמל המפורסם של הוגוורטס. היא פתחה אותו, דילגה על רשימות הציוד, (המשעממות) ופתחה את הקלף הצהבהב, שנכתב עליו בדיו ירוקה:

בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות

מנהלת: מינוורה מקונגל

העלמה רינדהאוס היקרה,
אנו שמחים להודיעך שנשמר עבורך מקום בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.
מצורפת בזאת רשימת הספרים והציוד הנחוץ.
שנת הלימודים מתחילה ב1 בספטמבר.
אנא שלחי ינשופך לא יאוחר מ31 ביולי.

בכבוד רב,
פיליוס פליטיק, סגן המנהלת.

איזבל קראה את המכתב פעמיים ונרגעה. ואז היא רצה במורד המדרגות, צורחת "אמא אבא! קיבלתי את זה! אני בהוגוורטס! קיבלתי את המכתב!"
אמא שלה יצאה מהחדר שינה שלהם ואמרה "יופי! כל הכבוד! עכשיו סוף סוף תוכלי לקבל השכלה ראויה! נכון שזה נפלא? אדוארד!" היא צעקה אל אבא של איזבל "כן, זה נפלא שאיזי הקטנה שלנו סוף סוף הולכת להוגוורטס."
"אני רוצה שנלך לקנות את הציוד עוד היום. שמעת אותי, איזבל?"
איזבל רק גלגלה עיניים ואמרה " אמא! כמה פעמים אני צריכה להגיד לך? אל תקראי לי איזבל!"
היא שנאה את השם שלה. איזבל. שם מסודר, מלכותי, מכובד. כל כך שונה ממנה.
אמא שלה אמרה "בסדר, אבל אני רוצה שנלך לסימטת דיאגון עוד היום! אז לכי להתארגן!" איזבל גיחכה ואמרה "אני יודעת, אמרת את זה כבר פעמיים." ולפני שאמא שלה הספיקה להשחיל עוד מילה אחת היא הסתובבה ועלתה בחזרה לחדר שלה.
היא הציצה במראה, וראתה שם בדיוק מה שראתה אתמול. אותן עיניים ירוקות, אותו אף ישר, ואותו שיער שחור פרוע. היא התחילה להתארגן.
היא לבשה את הגלימה הקיצית שלה מעל לחולצה וחצאית שאמא של התעקשה שהיא תלבש כל פעם שהן יוצאות לקניות. בסוף היא שטפה פנים, אספה את השיער וקראה "אמא! אני מוכנה! את מתכוונת לרדת מתישהו בשבוע הקרוב?"

אמא שלה ענתה "איזבל! נו באמת! למה כל שיחה איתך חייבת להראות ככה? אני יורדת עוד מעט!"

איזבל גלגלה עיניים, ומילמלה "השאלה היא מתי יהיה העוד מעט הזה.."
איזבל שאלה את עצמה מה אמא שלה עושה עכשיו. מסרקת את השיער? שמה ג'ל? עושה תלתלים? כמובן שהיא יכלה לעשות את הכל בקסם, אבל היא אהבה להתעכב על הפרטים הקטנים.
איזבל השתעשעה ברעיון שכשיהיה לה שרביט היא תחבל בערכת האיפור של אמא שלה, ואז כשהיא תפתח אותה הכל יתפוצץ לה בפרצוף.
זה לא שאיזבל לא אהבה את אמא שלה, היא פשוט חשבה שהיא קפדנית מידי. לאיזבל היו קצת בעיות עם ההורים שלה, הם רצו שהיא תהיה עובדת בכירה במשרד הקסמים ותצליח בכל דבר, והיא רק רצתה לעשות כיף.