"...החלטנו, כל ראשי הבתים ואני, שלכבוד מותו של וולדמורט אנחנו נקיים היום בערב, ערב חג המולד, נשף דומה לזה שהיה בטורניר הקוסמים המשולש. ניתן להביא בני זוג. אתם משוחררים," אמר הפרופסור מקגונגל. זה היה בשנה שאחרי המלחמה, שבה וולדמורט הובס. הארי, למרות שלא אהב לרקוד, הניח שהנשף השנה יהיה הרבה יותר כיפי. נשאר לו רק להזמין בת זוג.
"את מי אתה חושב שתזמין?" שאל אותו רון בגיחוך. הרי היה ברור את מי הארי יזמין; את חברתו, שאהב אותה כל כך, ג'יני.
רון מין הסתם יזמין את הרמיוני.
הארי חזר לחדר המועדון, שם מצא את ג'יני, יושבת ומפטפטת עם הרמיוני.
"ג'יני- את יכולה לבוא רגע?"
"הרמיוני- את יכולה לבוא רגע?" רון והארי אמרו את זה בדיוק באותו זמן.
"בסדר," אמרו שתי הבנות.
הארי תפס בידה של ג'יני, ועלה איתה אל מגורי הבנים. אף אחד לא היה שם. היא התיישבה על המיטה שלו.
"ג'יני," פתח הארי. "תסכימי לבוא איתי לנשף היום בערב?"
"ברור!!" צעקה ג'יני בהתלהבות. הארי משך אותה לעמידה, הסתכל טוב טוב בעיניה, ונישק אותה. נשיקה ארוכה, סוחפת; הוא הרגיש בדיוק מה שהרגיש בואתו יום, כאשר ג'יני נישקה אותו ביום הולדתו השבע עשרה. הנה, הוא מבוגר בשנה, ועדיין הוא חש את אותן רגשות. הוא הרגיש כאילו אם הוא יעזוב את שפתיה, הכל ייגמר; יקרו דברים נוראיים. הוא המשיך לנשק אותה בכל כוחו. הוא פשוט אהב אותה.
"הרמיוני," פתח רון בצרידות. "אההמ- תסכימי לבוא איתי לשף היום בערב?" הוא היה מאוד לחוץ. למרות שידע שהיא תסכים.
"כמובן!" אמרה הרמיוני וחייכה חיוך גדול. היא קמה אליו, תפסה בו ונישקה אותו. הם היו אפילו יותר דביקים מהארי וג'יני.
כך הם עמדו במשך עשר דקות תמימות, עד שהארי וג'יני ירדו לחדר המועדון, שניהם סמוקים כמו עגבניה, אבל גם נראים מרוצים מאוד מאוד.
"לפחות הפעם אני נראה נורמלי," אמר רון, והביט בבבואתו המשתקפת במראה. "אתה זוכר, בפעם הקודמת? הייתה לי את החליפה הדוחה הזאת, עד שג'ורג' ופ-פרד קנו לי חדשה.." עיניו הכחולות של רון התמלאו דמעות. כך היה בכל פעם שהגה את שמו של אחיו הגדול, שנהרג בקרב על הוגוורטס. הארי הניח את ידו על כתפו של רון, וליטף אותה.
"ג'ין, את נראית פשוט מדהים!! אמרה הרמיוני. ג'יני לבשה את השמלה שלבשה בחתונה של ביל ופלר, וכך גם הרמיוני.
"תודה," חייכה ג'יני. "גם את נראית מדהים. רון לא יוכל להסיר ממך את העיניים כל הערב."
"אוך, תסתמי."
תגובות, פליז! בפרק הבא- הנשף
|