בלאגן על מימדי ב...מקום אחר. *גמור*

הריני מזמין את כל מי שלא קרא את הפאנפיק "בלאגן על מימדי בהוגוורטס" לקרוא אותו, בעיקר כי זה ההמשך שלו וקצת כי הוא שלי.

נקודת מבט של שלמה

שלום, קוראים לי שלמה, ואני לא יודע למה מישהו רוצה לכתוב עליי. אני אסביר לכם מה אני ותבינו.

אני בסך הכל ילד בגובה מטר שישים (שזה די גבוה לגילי), עם שיער חום, ועיניים כחולות כהות. אמנם העיניים שלי קצת משונות, אבל זו לא סיבה לכתוב עליי.

אני דתי ציוני שגר בבת-ים, טוב בלימודים, אבל בעיקר במתמטיקה ומקצועות קודש. זה מתבטא בזה שמעולם לא קיבלתי בתעודה במקצועות האלה פחות ממאה.

יש לי שלושה אחים גדולים וארבעה אחים קטנים,אני גר בבית פרטי עם שתי קומות וחצר (הערת הכותב: הי, כמוני!), ואוהב לקרוא. לא שיכתבו עליי.

אבל בגלל שאני כל כך נדיב, אני אתן לכם לשמוע את שגרת חיי המשעממת בחופש. התאריך א' אב, וזה  אומר שעוד חודשיים יהיה לי בר-מצווה.

הלכתי להתקלח, וכאן אני עושה הפסקה בסיפור, עד שאני אסיים להתלבש. יצאתי לבוש מהמקלחת, אבל הייתי עדיין קצת רטוב, והלכתי אל החצר.

ראיתי שיש לנו מכתב בתיבת הדואר, אז לקחתי אותו הביתה והסתכלתי תוך כדי על הכתובת לבדוק שזה שלנו. כבר קרו הרבה מקרים שנתנו לנו מכתב של השכנים.

במקום של הכתובת היה כתוב: שלמה כהן, רחוב גר תושב 22, בדרך כלל בקומה השנייה אבל עכשיו בפתח הבית, ותזיז את הפאה שלך לפני שהיא תרטיב את המכתב.

הזזתי את הפאה במהירות, ורגע אחר כך היא טיפטפה טיפה אחת על הרצפה. זה היה מדויק מדי, כאילו זה מכתב מהוגוורטס.

כמו שאמרתי כבר, אני אוהב לקרוא ספרים. אתם חושבים שאני אחד מאלה שמאמינים לספרים? מה פתאום! אני מציאותי קצת יותר מאלה שחושבים את זה.

בטח אתם אומרים "אבל תראה, שלחו לך מכתב בדויק כמו מהוגוורטס! זה חייב להיות זה!", אז תדעו שהארי פוטר זה אחד הספרים המופרכים ביותר בעולם, ואני אסביר.

קודם כל, בגמרא מסופר על שמעון בן שטח שהרג את כל המכשפות שהיו קיימות בעולם, ככה שאין בכלל סיכוי שיהיו מכשפות. דבר שני, על פי התורה קוסמים הם אנשים שקוראים את העתיד בעזרת כוחות הטומאה, ומכשפות הן מין נשים ששואבות את הכוח שלהן מהאדמה ואוכלות אנשים או משהו. זה כמובן מסביר את ההיגיון בציווי "מכשפה לא תחיה".

"זו רק מתיחה של מישהו שלא יודע על כל ההוכחות שבניתי כנגד הארי פוטר." אמרתי לעצמי. "הרי אין שום סיכוי שזה נכון. וחוץ מזה, זה כתוב בעברית."

שברתי את החותם, ואז ראיתי שבשבר העליון יש חלק עליון של נחש ואריה. "לא, זה לא יכול להיות." אמרתי לעצמי. "זו סתם מתיחה מושקעת."

קראתי את המכתב:

מר שלמה כהן היקר.

הרינו להודיעך שנשמר בעבורך מקום בבית הספ-

כאן עצרתי. די, אין סיבה לקרוא את המתיחה המטופשת הזו. מה המישהו חשב לעצמו, שאני אפול בפח? אבל אז ראיתי כתובת דוא"ל למטה, שזה אומר שזה שונה, אז המשכתי.

מר שלמה כהן היקר.

הרינו להודיעך שנשמר בעבורך מקום בבית הספר ישורון לבני נביאים.

רשימת הספרים ושאר המצרכים הנחוצים כתובים ברשימה הנלווית.

ניתן להשיג את המצרכים ברחוב בני הנביאים (האמיתי). הכניסה נמצאת ברחוב בני הנביאים רמת גן.

אם יש שאלה נא לפנות לכתובת הדוא"ל שלמטה.

בברכה רבה, מכיר בן אברהם, מנהל בית הספר.

yeshooroon@.bn.il

אוקיי, זה כבר משהו שונה. הלכתי אל אבא שלי והראיתי לו את המכתב.

כשהוא סיים לקרוא הוא כיווץ את גבותיו ואמר, "נראה לי שאנחנו צריכים קצת הסברים מהאנשים האלה ששלחו לך את המכתב."

הוא הלך למחשב ושלח לכתובת הדוא"ל המדוברת שאלה בלשון זו: "שלום! אני פונה אליכם בתור אביו של שלמה כהן ששלחתם אליו את המכתב שלכם, ויש לי הרבה שאלות. אמרתם שבית הספר שלכם הוא לבני נביאים. למה הכוונה? הכוונה היא לאנשים כמו אותם בני נביאים שהוזכרו אצל אליהו הנביא? בנוסף, כתבתם ברשימת המצרכים שהוא צריך מרכז. מה זה?

בברכה ודרישת שלום, אלדד כהן."

התשובה נכתבה שניה לאחר מכן, והיה כתוב בה ככה: "שלום אלדד! שאלת מספר שאלות חשובות בנוגע לבית ספרנו, והרי התשובות. בהקשר לשאלה הראשונה, אם אתם מכירים את ספרי הארי פוטר זה נהדר, כי יהיה לכם בסיס. ואם לא, תצטרכו להתמצא בלי בסיס. בני נביאים זו ההגדרה התנ"כית לקוסמים של הארי פוטר. כידוע, קוסמים של התורה אינם עושים דברים דומים לאלו שמוזכרים בספרים, וכך גם מכשפות. מכיוון שאנשים רבים חשבו שאלו הדברים שקוסמים עושים, בני הנביאים הגויים קראו לעצמם קוסמים, ולנשים הם קראו מכשפות. במשך כל ההיסטוריה היו קיימים בני הנביאים, והם נקראו בשמות שונים. את בית הספר שלנו הקים בזמנו חיזקיהו המלך, ואנו חידשנו את בית הספר לאחר הגלות. התשובה לשאלה השניה יותר פשוטה עכשיו, אחרי שהסברנו את כל השאר. לפי האגדות של הגויים קוסמים משתמשים בשרביט, ובני הנביאים הגויים לוקחים מקל וקוראי לו שרביט, והוא עוזר להם להשתמש בכוחם. אבל הרי לא מוזכר שלבני הנביאים היהודים היה שרביט, אז איך זה עוזר לגויים? התשובה היא שכל חפץ יכול לעשות את זה, אבל הגויים חושבים שרק מקל יכול. לחפצים אלה קוראים מְרַכְזִים. המרכז של משה היה מטה, של יהושוע היה כידון, של מיכה וירבעם היה פתק וכן הלא וכן הלאה. שמחתי לעזור עם שאלותיכם.

בברכה רבה, יהושפט בן יהושוע סגן המנהל."

"ואו," אמרתי. "איך הוא שלח את  זה תוך שניה?"

***כעבור עשרה ימים***

שלמה!" קרא אבא שלי. "בוא, אנחנו צריכים ללכת לרחוב בני הנביאים. עברו שלושת השבועות, אפשר להתחיל לקנות!"

נסענו לרחוב בני הנביאים ברמת גן, ושם ראיתי משהו מדהים. היה נראה כאילו הרחוב קיים פעמיים, ושבאותו מקום יש אנשים רגילים ואנשים עם גלימות מתנופפות מאחורה. אם אני לא טועה, קוראים לזה אדרת וזה סימן של כבוד ואני צריך את זה לבית הספר.

"אבא, תראה!" אמרתי לו, ותפסתי את היד שלו. אבי שיפשף את עיניו בידו החופשית. "לא ראיתי את זה לפני שתפסת לי את היד." הוא אמר. "קדימה, בוא ניכנס. אבל נראה לי שכדאי שנתכוון ללכת לרחוב בני הנביאים האמיתי."

נכנסנו לרחוב, ומיד אחר כך לחנות שנקראה "אהרהמוב: מרכזים מכל סוג." בפתח עמד בחור בן 26 בערך, שאמר: "קוראים לי יצחק, ואני אלווה אתכם בחנות המרכזים. כשתכנסו תבינו למה."

נכנסנו לגמרי לתוך החנות, ואז הבנתי למה צריך ליווי: החנות הייתה ענקית ממש. היו שם מאות אגפים, והיה אפשר להיאבד שם בקלות. הרגשתי צורך ללכת לאנשהו, אבל התאפקתי.

"בחנות הזו יש נס מיוחד." אמר יצחק. "ברגע שאתה נכנס אתה נמשך לכיוון המרכז שלך. ככל שתהיה יותר חזק ככה המשיכה תוביל אותך יותר קדימה אליו."

ברגע שבו הבנתי שאני צריך ללכת לאן שאני מרגיש צורך רצתי לשם, ושמעתי אותם רצים אחריי.

"הוא הולך לאגף הנדירים." שמעתי את יצחק אומר לאבי. "יש שם מרכזים שדי נדיר לפגוש אנשים שיש להם כאלה. בדרך כלל זה אומר עליו שהוא חזק במיוחד."

נכנסתי לאגף ותמרנתי בין המדפים במהירות. שמעתי את יצחק ממשיך "הילד שלך הוא משהו מיוחד, בדרך כלל אף אחד לא רץ בשלב מתקדם כזה."

הגעתי למקום שהיו בו חמש אדרות, ובחרתי את את זו שהרגשתי שהיא בשבילי. היא הייתה בצבע כחול כהה כמו העיניים שלי, והיה בתחתית שלה עיטורים מזהב. כשהסתכלתי מקרוב ראיתי שכתוב שם המון פעמים את חצי הפסוק "ויהי נא פי שניים מרוחך אלי."

"עכשיו אני מבין למה הוא רץ." שמעתי את יצחק אומר לאבא שלי. "הוא צריך אדרת, וזה מאד נדיר. יש לנו חמש כאלה, ואחת מהן היא של-" בשלב הזה הוא כבר נכנס. "היא של אליהו הנביא, וזו האדרת של הבן שלך."

טוב, זה מסביר למה כתוב את חצי הפסוק הזה, זה מה שאלישע ביקש מאליהו לפני שאליהו מת, ואחר כך האדרת עברה אל אלישע.

"הבן שלך מאד מיוחד..." שמעתי את יצחק ממלמל כל הדרך חזרה לפתח החנות. "כמה זה עולה?" שאל אבי. "אתם משתמשים בשקלים של המדינה או לא? אם לא איפה מחליפים כסף?"

"לא, זה בסדר." אמר יצחק. "זה עולה עשרים וחמישה שקלים. למה שנשתמש בכסף אחר? זה טיפשי לחלוטין! סתם מסבך את העניינים..."

שילמנו והלכנו לקנות את הדברים האחרים. בגלל שכבר היתה לי אדרת לא היינו צריכים לקנות אחת כזו, אבל בגלל שהיא הייתה של אליהו הנביא אנשים התלחששו כל הזמן כשהם ראו אותה.

קנינו את הספרים: אוצר המדרשים על בראשית, אוצר המדרשים על ישעיה, גמרא עם 25 מפרשים מסכת קינין, ניסים למתחילים, חשבונות היהדות, קורות הדורות, צמחי פלא להרמב"ם, שפת קודשנו והלכות הניסים.

אני כבר לא יכול לחכות לא' אלול, שזה תחילת הלימודים!

הידד! כתבתי את הפרק והוא לא נמחק מכל מקור מידע במחשב! יוהו! בהצלחה לכם עם הקריאה! אה, בעצם כבר קראתם...

		הפרק הבא