זה אבא ושלושת הבובים *פיקצר*

כפי שמי שקרא את הפאנפיקים שלי יודע, זה הולך להיות הומוריסטי לחלוטין. כל הקטע שלי זה הומור עם תוספות, אז הפעם החלטתי הומור בלי תוספות. תהנו!

נקודת מבט כללית

היֹה היה אבא אחד, שלא ידע כמה ילדים יש לו. זה לא שהוא היה חסר אחריות או משהו, הוא פשוט היה עסוק. לפחות הוא ידע שיש לו בין 30 ל-40 ילדים.

מה שכן, הוא שם לב שנולדה שלישיה בזמן האחרון. לפני בין 30 ל-40 ימים. הוא לא ידע איך קוראים להם, אבל שמע את אישתו קוראת לכל אחד מהם "בובי, בוביל'ה שלי" אז הוא קרא להם שלושת הבובים.

כפי ששמתם לב, הוא ידע איך נראית אישתו, וגם הוא ידע שלפני בין 30 ל-40 ימים היה לה יומולדת של גיל בין 30 ל-40. הוא גם היה ממש דייקן לפי דעתי.

דרך אגב, הוא גם לא ידע איך קוראים לו, אז הוא קרא לעצמו "אבא". בעניין השמות, בשלב כלשהו הוא חשב שיש לאישתו בין 30 ל-40 שמות, אבל הוא משום מה הגיע בסופו של דבר למסקנה שהמידע הזה מוטעה.

בקיצור, ביום יפה אחד, שהיה לפי דעתו של אבא בין ה30 ל-40 בחודש כלשהו, היה לאבא חופש. הוא לא ידע כמה זמן הוא עובד ברצף בלי חופשים, משהו בין 30 ל-40 שנה. הוא לא חשב על זה שהוא גם בגיל כזה בדיוק, ככה שבמקרה הטוב ביותר הוא עובד שם מגיל 10.

בדיוק באותו יום אישתו הלכה והשאירה את הבובים מה שגרם לאבא לחשוד שהיא סידרה את זה שיש לו חופש, אבל הוא שכח את זה תוך בין 30 ל-40 שניות ועבר להתעסק בבעיה הגדולה.

בוודאי אתם תוהים: איזו בעיה יכולה להיות לאדם שוודאי היו לו רק בין 30 ל-40 בעיות בכל חייו? אז התשובה היא כמובן שלושת הבובים, שהם הבעיה בין 31 ל-41. למרות שמצידו, זה עדיין היה הבעיה בין ה30 ל-40.

אמנם הם היו די חמודים כשהם היו ישנים, אבל בדיוק ברגע זה הם התעוררו והתחילו לצרוח. אבל אבא לא אמר נואש.

הרי כנראה אבא עבד ב-בין 30 ל-40 עבודות (וכנראה גם בכל עבודה הוא עבד בין 30 ל-40 שניות), ולכן כנראה הוא פעם עבד בתור בייביסיטר.

הוא הלך במהירות לכיוון הצרחות, מתעלם מכל מיני דברים בדרך ולכן הוא התנגש בדרך בבחורה בלונדינית שישנה על הספה, אבל חוץ מזה הכל היה בסדר (לדעתו).

הוא הגיע אל הבובים, משכנע את עצמו שההיא שהייתה על הספה הייתה הבת שלו ולא אישתו, והתחיל לנסות לטפל בבובים.

הבובי הראשון צרח בין 30 ל-40 שניות חזק מדי, כל כך חזק שעור התוף המסכן של אבא איים להיקרע.

לאחר מכן הבובי השני התחיל לצרוח כל כך חלש, שצרם לאבא חוסר ההיגיון הלוגי, שהרי חלק מההגדרה של צרחה היא שהיא תהיה חזקה!

הבעיה שלי צרם לכתוב את מחשבתו של אבא, שהרי זו שגיאה להגיד חוסר היגיון לוגי. הרי לוגי זה הגיוני, ולכתוב חוסר היגיון הגיוני זו בושה!

לאחר בין 30 ל-40 שניות הוא הפסיק, ונתן לבובי השלישי לצרוח בין 30 ל-40 שניות. הבובי השלישי צרח כל כך באמצע בין הראשון לשני, שאבא היה משוכנע שהם מכונה.

מכיוון שאבא לא באמת היה אי פעם בייביסיטר, אז הוא לא ידע מה לעשות. בסופו של דבר הוא החליט לתת להם את הדייסה שאישתו הכינה לפני שהיא יצאה.

הוא שם את הדייסה בשלוש קעריות. ברגע שהוא נתן לבובי הראשון את הדייסה היא עלתה באש, והוא אכל אותה רק כשהיא הייתה בטמפרטורה של 300 מעלות.

הדייסה של הבובי השני קפאה והוא אכל אותה בטמפרטורה של -250 מעלות, והשלישי אכל אותה בטמפרטורה של 25 מעלות. רק מעניין איך אבא ידע את הטמפרטורה.

אחרי שהבובים סיימו לאכול הם המשיכו לצרוח, כי הם צרחו בכלל על זה שהם נמצאים על הרצפה. אבל בגלל שאבא לא ידע את זה הוא החליט לתת להם מוצצים.

הוא נתן לבובי הראשון מוצץ קשה כיהלום ששבר לו את כל השיניים (ממתי יש לתינוקות בני חודש שיניים?), אבל הבובי היה מרוצה.

הוא נתן לבובי השני מוצץ כל כך רך שהוא התמוסס לו בפה, אבל גם הוא היה מרוצה מזה. ולבובי השלישי הוא נתן מוצץ נורמלי וגם הוא היה מרוצה.

כעבור בין 30 ל-40 שניות הם נזכרו למה הם צרחו, וחזרו לצרוח. אבא המותש החליט לשים אותם בעגלה.

הוא שם את הבובי הראשון במקום הראשון שבעגלה, שהיה קשה כאבן. הבובי התכרבל שם (איך בדיוק?), והיה נראה מרוצה.

הוא הטביע את הבובי השני בתוך המקום הרך מדי שלו בעגלה, ואת השלישי הוא שם במקום שלו שהיה נורמלי. בדיוק באותו רגע הם החליטו כאיש (או תינוק) אחד שהם רוצים להיות במיטה.

בגלל שהם הפכו פתאום ללא מרוצים, הם חזרו לצרוח לסירוגין. אבא לקח את אחד מהם ושם במיטה שהייתה ענקית ועשויה מברזל מלובן, את השני הוא שם במיטה קטנטונת משלג והוא טבע שם בעומק, ואת השלישי הוא שם במיטה הנורמלית היחידה. תוך בין 30 ל-40 הם הפסיקו לצרוח ואבא היה מרוצה. כנראה שהוא באמת בייביסיטר טוב! כך לפחות הוא חשב.

הוא הלך חזרה אל איזור הפתח והתיישב על הכיסא הקרוב, וקם מיד כי הוא קיבל ממנו כוויה. כנראה זה הכיסא של הבובי הראשון.

הוא שמע את הדלת נפתחת, והסתובב במהירות כדי לראות אם מישהו בא לגאול אותו מייסוריו. הוא שמח לראות שם את אישתו. או שמא זו הייתה הבחורה מהספה? אה, לא, היא הייתה בלונדינית.

"הצלחתי לשמור על השלישיה במשך כל הזמן שלא היית." אמר אבא בגאווה. הוא נבהל לראות את אשתו מזדעפת למשמע הדברים.

"מה זאת אומרת 'הצלחתי לשמור על השלישיה'?" היא שאלה בזעם. "שכרתי בייביסיטר שתשמור עליהם בזמן שאני לא בבית! איפה היא הייתה כל הזמן הזה?"

"לא ראיתי שום בייביסיטר," אמר אבא, עדיין מפוחד. "אין לי מושג על מה את מדברת."

"אתה בטוח?" שאלה אישתו בפיקפוק, ומלמלה "אני אהרוג את זהבה." אבא קיווה שהיא אמרה את זה בצחוק, ולא שיש לו אישה כל כך רצחנית.

היא נכנסה לבית בסערה, והלכה עד הספה שבה הייתה הבת שעל קיומה גילה בדיוק באותו יום, היא ניערה אותה בפראיות עד שהיא התעוררה.

"למה לא שמרת על השלישיה שלי, זהבה?" היא שאלה בזעם לא עצור בכלל.

"אני... כלומר, זה היה בטעות... אני נכנסתי לבית... פשוט הייתה ספה..." אמרה זהבה בפחד לא מוסווה, ואבא עדיין תהה למה אישתו כה זועמת על הבת שלהם.

אישתו של אבא נהמה באיום כל כך ממשי, שזהבה קפצה מחלון ביתו של אבא. הבעיה היא שלפי זיכרונו של אבא הם גרים בבניין בקומה כלשהי בין 30 ל-40 כך שזהבה וודאי לא שרדה. חבל, הוא דווקא אהב את הבת הזו...

אישתו של אבא הלכה לחדר הילדים, וחזרה נזעמת יותר מקודם. "מה אתה חושב שעשית?" היא צעקה עליו, והוא קפץ לאחור.

"אני... פשוט שמתי אותם במיטות." אמר אבא. "נראה לי ש... זה מה שהם רצו."

"אבל לא שמת אותם במקומות הנכונים!" היא צעקה עליו. "עכשיו שלושתם מתים!"

"ברוך שפטרנו." מלמל אבא בחרש, אבל לא מספיק בחרש. אישתו הסתערה עליו וקשרה אותו לכיסא של הבובי הראשון.

"זהו, עכשיו הלך עליך." היא אמרה. "הרגת את שלושת הילדים היחידים  שלנו, אז מגיע לך." היא נפלה בעייפות לכיסא הקרוב ביותר, שהיה ממש קטן אבל בכל זאת היא טבעה בו. בובי 2.

כעבור בין 30 ל-40 שניות אבא מת, במחשבה על כך שכל ה-בין 30 ל-40 ילדים שלהם מתו במהירות כזו לפני שהוא הספיק להרוג את שלושת ילדיהם הנותרים. כנראה זאת היתה אישתו, שהרגה אותם כמו שהרגה את זהבה, הבת המועדפת עליו.

בנתיים זהבה קמה מהטרמפולינה ברחוב. "יופי, עוד משפחה הושמדה." היא אמרה וצחקה צחוק מרושע.

היא עברה בראשה על מאורעות היום, מהרגע שבו אבא התנגש בה והיא התעוררה. כשהיא הגיעה לשלב בו אבא חשב שזה חוסר היגיון לוגי, היא מתה מזעזוע.

יום יפה, נכון?

אהבתם? אני כן. המצאתי את זה בערב אחד של השראה, ותוך חצי שעה זה היה כתוב על דף. למה דף, אתם שואלים? כי רק עכשיו היתקן לי המחשב. היתקן זה משורש ת.ק.נ. אם לא הבנתם. שיהיה לכם יום יפה!