דובי- אחרי המוות

הדבר האחרון שדובי זכר זה את אדונילי הארי ואת חבריו.

דובי נשלח על ידי אברפורת' כדי לעזור להארי ולחבריו לברוח מהבית של המשפחה הקודמת שלו.

לקח לדובי זמן להגיע לשם כי הוא נאבק בעבר שלו,

אבל כשדובי הגיע לשם, הוא עזר להם.

הוא התעתק יחד עם אדון אוליבנדר, עם לונה לאבגוד ועם הגובלין.

וכשדובי חזר מבקתת הצדפים, הוא עזר להארי ולחבריו להימלט אבל בלטריקס תקעה בו סכין.

כשהוא הגיע שוב לבקתת הצדפים הוא הספיק לומר:

"הארי... פוטר..."

הוא רצה לומר:

"הכל בזכותך, הארי פוטר"

אבל יצא לו רק הארי פוטר.

הנשמה שלו עלתה מתוך הגוף.

הוא ראה את הכל מלמעלה:

את הארי בוכה על גופתו וצועק לעזרה ואת חבריו של הארי עצובים גם הם.

דובי רצה להגיד להארי פוטר אדונילי שהכל בסדר, אבל שום קול לא יצא מפיו.

הוא התעופף אל הארי אבל עבר דרכו.

דובי הרפה, והנשמה שלו

התחילה לזוז למקום מעל העננים,

וכשהיא הפסיקה לזוז, דובי היה מול 3 אנשים.

(הערת המחבר: אני לא יכול לכתוב "עמד" כי הוא מת אז אין לו גוף ממשי).

הם היו נראים כמו שופטים בבית משפט.

האמצעי פתח את כף היד ודחף באוויר לעבר דובי.

מעל דובי היה מין מסך, שהראה את כל חייו בהילוך מהיר מאוד.

בסוף, כל שלושת השופטים הסתכלו אחד על השני.

"גן עדן."

הם אמרו פה אחד.

"שיהיו לך המשך מוות נפלא בגן עדן, דובי, גמדון חופשי."

דובי שם לב לתנועה כמעט בלתי מורגשת של האמצעי:

דמעה זולגת לו מהעין.

הימני דחף את ידו באוויר לכיוון דובי,  ודובי נעלם.

זה היה כמו שינה קצרה וכשהוא התעורר, הוא מצא את עצמו על מיטה.

הוא הסתכל מסביבו אבל כל מה שהוא ראה היה לבן.

הוא חשב על מה שקרה עם הארי וחבריו.

הוא דמיין שק איגרוף עם הפרצוף של וודמורט עליו.

הוא הרביץ לשק במחשבות שלו, בעיניים עצומות,

וכשהוא פתח את העיניים הוא גילה שיש שק איגרוף אמיתי, עם הפרצוף של וולדמורט עליו.

הוא ניגש לשק איגרוף והתחיל להרביץ לו.

דובי הוציא את כל הזעם שהיה בו:

על וולדמורט, על בלטריקס

ועל המאלפויים שתמיד הרביצו לו.

כשהוא סיים להוציא את העצבים,

הוא הפסיק להרביץ לשק איגרוף.

הוא דמיין תמונה שלו עם הארי פוטר,

התמונה צצה על המיטה שלו.

הוא דמיין בית והוסיף לבית רהיטים.

היה לו עכשיו בית משלו!

ועכשיו כבר לא היתה לו בעיה ללבוש בגדים,

כי הוא כבר לא גמדון בית רגיל,

קוראים לו דובי, גמדון בית חופשי!