טיול ברומא החדשה

היי אנשימוס!

זאת פופי! אז אני הבטאית, העורכת, המשכתבת, הנשמה התאומה, והחופרת ביותר של א.נ, שאת שמה האמיתי אנחנו לא מגלות עדיין. 

כמובן שפופי הוא לא השם האמיתי שלי אבל זה אחד מהכינויים שלי אז זה בסדר לקרוא לי ככה.

אז אני ביטאתי את הפאנפיק הקודם של א.נ (הרפתקאות הארבעה) וגם נתתי לו את השם המדהים שלו, ואני גם אחראית על הדמות של ג'ון וכותבת אותה, אבל כל הרעיונות הם של א.נ אז אין לי הרבה קרדיט שם.

את הפיקצר הזה שתינו כותבות ביחד, (הרעיון שלי) ועבר קצת זמן מאז ששתינו קראנו את בן נפטון אז אנחנו מתנצלות מראש אם יהיו טעויות.

תגובות בבקשה!

וגם קצת לזניה.

קריאה נעימה.

פרנק הסתכל על פרסי, בתקווה שהוא ילך. פרסי היה אחלה בחור, אבל פרנק רצה קצת זמן לבד עם הייזל. 

מותר לו לרצות דבר כזה. נכון? 

נראה שפרסי הבין את הרמז, כי הוא אמר "טוב אני הולך, בסדר?" הייזל הינהנה ופרנק שמח, אבל השתדל להסתיר את זה. אחרי שפרסי הלך פרנק הסתכל על הייזל במבוכה, תוהה איך להגיד לה את מה שהוא רוצה להגיד. בסוף אחרי כמה זמן של שתיקה מביכה, פרנק אמר "אממ..  הייזל?"

 היא הסתכלה עליו. "מה?"

 "את יודעת…" הייזל כנראה הרגישה  שהוא נבוך, והיא לא אמרה כלום, אלא רק הסתכלה עליו במבט מעודד שהשיב לו את הביטחון העצמי שלו. 

"כבר כמה זמן שאני מנסה לומר לך את זה, ולא מוצא דרך איך…. אז אני פשוט אגיד את זה הכי יפה שאני יכול." פרנק לקח נשימה ארוכה, מודע מאוד לעובדה שמה שהוא הולך להגיד עכשיו יקבע את היחסים העתידיים שלו עם הייזל, אבל כבר לא מפחד. "הייזל, אני אוהב אותך. אני אוהב את העיניים שלך שמסתכלות עליי במבט שלא מרפה, אני אוהב את השיער שלך, את הצבע והצורה שלו, אני אוהב את הנחישות שלך, ואת האומץ. אני אוהב גם את הפחד שלך, את האחיזה שלך בכל מה שאת אוהבת, ובכל מי שאת אוהבת. אני אוהב את הרצון הטוב שלך לעשות כל מה שנכון, או יותר נכון, כל מה שאפשר לעשות למען אחרים." 

הייזל הסתכלה עליו לרגע במבט מופתע, ואז עשתה את הדבר הכי מדהים שהיא יכלה לעשות באותו רגע. היא נישקה אותו. אבל לא נשיקה קטנה כזאת, חפיפניקית, אלא נשיקה אמיתית ועמוקה. כזאת שגרמה לפרנק להאמין שהוא לא בחיים, מרוב אושר.

 ואז הוא נישק אותה בחזרה כשהוא מחבק אותה, מרים אותה אליו, ומסחרר אותה באוויר, וכל זה בלי להוריד את השפתיים שלו משלה. בסוף היא התנתקה ממנו. היא שאפה קצת אוויר ולחשה "גם אני אוהבת אותך, פרנק." ואז היא נישקה אותו עוד נשיקה קטנה כזאת קצרה, על השפתיים, ואמרה "כדאי שנחזור לאחרים, שלא ידאגו לנו." פרנק חייך אליה והיא אליו.

"את רוצה לספר את זה לאחרים?" הייזל חשבה על זה רגע.

"כדאי, לא? כלומר, בכל מקרה נצטרך לספר להם את זה מתישהו." פרנק הינהן,

ואמר לה "אז בואי נלך. אחריך, מלכתי!" היא צחקה, ומשכה את פרנק אחריה. 

הוא ראה את השיער שלה מתנופף לפניו, וחשב שהוא יהיה מוכן ללכת אחריה גם עד סוף העולם.