המבט האחרון||פקיצר

היא השפילה מבטה לעבר הרצפה,גוררת את רגליה לכיוון השירותים,
דמעות זולגות מעייניה,והכאב חודר עמוק לתוך ליבה.
אולם איש לא הרביץ לה,או נטפל אליה,אך ההשפלה  היתה כה כואבת
לפעמים המילים כואבות מהמכות חשבה.
היא דידתה לכיוון השירותים,מקום שהכירה כה טוב,
סובבה את הברז ונתנה למים הקרירים לזלוג על ידיה.
מים אלו סילקו את הטיפות הרטובות,המלוחות והחמות שזלגו מפנייה,
ונתנו לה הרגשה שיש עוד תקווה,אלו היו מים מיוחדים עבורה.

מדוע היא כה מכוערת?כה עלובה?למה היא לא יפה ונחשקת כמו כל הבנות?
טום לעולם לא ירצה להיות עם משהיא כמוך היא נזכרה איך אמרה לה ילדה אחת
לפני שבוע,מילים אלה חלחלו ונכנסו לתוכה כמו חץ בלב,דברים אלו גרמו לדמעות
לחזור שנית,היא כבר לא יכלה לנשוא זאת ופרצה בבכי תוך כדי ריצה לכיוון התא.
די מירטל,אל תבכי,הוא לא שווה את זה  שיקרה לעצמה,
אולי תוכל להתאפר קצת?לפני שבוע אמא שלה הרי שלחה לה ינשוף עם ערכת איפור,
ותפזר את השער?ותפסיק לאכול קינוחים?אולי אז,סוף סוף,יהיה לה סיכוי עם טום רידל.היא דמיינה איך טום שולח לה מבט,אליה, מירטל!
איך הוא קורץ,ואיך כל הבנות מקנאות תוך כדי שליחת מבטים  מטום אליה ללא הרף.
חיוך נדיר הופיע על פניה העגלגלות,היא החליטה להתחיל עם התוכנית החל מצאתה
מתא השירותים.היא כבר הושיטה את ידה לכיוון הידית עד ששמעה קול מוזר וקר :
סה שה יא פה סה.
מירטל זעפה,בוודאי זאת אחת מהבנות שבאה להבהיל אותה,או בן שובב שמנסה להציץ

"עוף מכאן!"קראה מירטל,אך הקולות המשיכו ללא הרף,
דבר זה הרגיז אותה עד מאד.אני יישב כאן עד שילך
אמרה לעצמה בלב,אך אז עלה לה רעיון :עם היא תצעק על מי שזה לא יהיה,אולי אז יבינו שהיא יותר חזקה ממה שחושבים,חיוך גדול התפשט על פניה.
היא פתחה את הידית,לקחה נשימה והתקדמה לכיוון מקור הקל,היא יישרה מבט אל משהוא בעל עיניים צהובות.הפרצוף הגאה שלה קפא,עיינה התגלגלו אחרונה,והבעתה ריקה.

מאותו יום ,איש לא נכנס לשירותים האלה,אלה היו השירותים של מירטל,
כל יום יושבת רוחה של מירטל ובוכה,אך איש לא יודע על מה היא באמת בוכה;
היא בוכה על שהיתה טיפשה,ושלא עשתה את תוכניתה לפני זה,על זה שבכתה תמיד במקום לפעול,ושאין שום דרך לתקן זאת.

הראשון שלי,תגובות בבקשה (אל תהרגו אוותי XD)