סיפור לפני השינה

"אימא אולי לכבוד הקניות הראשונות שלי להוגוורטס תספרי לי על הפעם הראשונה שקיבלת מכתב מהוגוורטס?" שאלה רוז וויזלי את אימא שלה הרמיוני גריינגר וויזלי לפני שהלכה לישון ביום שלפני הקניות הראשונות שלה להוגוורטס.

"מה בתור סיפור לפני השינה?"

"כןכןכןכןכןכן !!"

"אוקיי בואי נתחיל" אמרה הרמיוני והתחילה את הסיפור. "הכל התחיל ב19 לספטמבר 1990. פרופסור מקגונגל, שאז הייתה סגנית המנהלת, דפקה על דלת בית הורי והביאה לי את המכתב שלי. פתחתי אותו עם הורי וראיתי שכתוב בית ספר לקוסמים ומכשפות. תמיד הרגשתי שיש בי משהו מיוחד, משהו שונה. שאני לא כמו כולם. וגם תמיד האמנתי שקוסמים, בני ים ופיות קיימים. אבל אף פעם לא האמנתי שאני קוסמת. ההורים שלי כמובן חשבו שזו בדיחה או קשקוש גדול והתחילו לצחוק בלי סוף, עד שפרופסור מקגונגל עצרה אותם והתחילה להסביר. היא סיפרה לנו על כל קהילת הקוסמים הענקית, על בית הספר וארבעת הבתים ומייסדיהם, וכמובן על המנהל האגדי - אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן דמבלדור. את כבר מכירה אותו".

בינתיים רוז ישבה וצפתה באימא שלה בהתעניינות כל כך רבה, עד שעינייה כמעט יצאו מהמקום. 

"בואי נמשיך בסיפור". המשיכה הרמיוני. "ברגע שהיא סיימה להסביר לנו בקצרה על הכל, היא הסבירה לנו שלמחרת, היא תבוא בשעה 13 בצהריים כדי לקחת אותנו לסמטת דיאגון כדי לקנות את הדברים לשנת הלימודים. אם את תוהה למה כל כך מוקדם אם אני מתחילה ללמוד שם רק בשנה שאחרי, אז זה כי היא חשבה שבטח אני ארצה לקרוא קצת לפני שנת הלימודים וללמוד עוד על העולם הזה, וגם כדי שיהיה לי זמן להתרגל לכל הרעיון. ברגע שהיא נפרדה מאיתנו חיבקתי את ההורים שלי כל כך חזק, ואמרתי להם שידעתי כל הזמן הזה שאני אחרת. שאלתי אותם אם הם מפחדים ממני, ולהפתעתי ושמחתי הם ענו שלא ושהם מאוד גאים בי. אחרי זה עליתי לחדר שלי עם המכתב כדי לעקל קצת את מה שקרה, וברגע שזה קרה התחלתי לצרוח מאושר. עברתי שוב על רשימת הספרים וכל כך השתוקקתי כבר לקנות את הספרים ולקרוא אותם. לא תמיד הייתי כזו למדנית. הייתי ככה רק בכל מה שנגע לעולם הקוסמים כי רציתי להיות כמו כולם ואפילו יותר טובה. עדיין לא ידעתי על כל העניין של המוגלגים, וטהורי הדם וחצויי הדם וכל זה. אז החלטתי שאני אקח גם מהכסף שלי כדי לקנות עוד ספרים שמסבירים על כל זה. ואז בערב הלכתי לישון בידיעה שהיום למחרת הולך להיות היום הכי טוב בעולם, ובשנה הבאה יתחילו 7 השנים הכי מדהימות בעולם, והחיים החדשים שלי כקוסמת."

"אימא את יכולה בבקשה לספר לי גם על הביקור הראשון שלך בסמטת דיאגון ??"

"אבל כבר מאוד מאוחר ואת צריכה ללכת לישון רוז"

"נווווו בבקשההה" התחננה רוז להרמיוני.

"טוב בסדר. אבל אחרי זה את הולכת לישון" השיבה הרמיוני.

"בסדר"

"טוב אז יום למחרת קמתי מוקדם מההתרגשות, ובשעה 13 פרופסור מקגונגל הגיעה בדיוק כמו שאמרה. הלכנו איתה לקלחת הרותחת והיא הראתה לנו את הכניסה לסמטה. התלהבתי מאוד אני חייבת לציין. היא לקחה אותנו לגרינגוטס להחליף את הכסף שלנו לכסף של קוסמים ואז התחלנו בקניות. היא הסבירה לנו לאן ללכת ומה אני אצטרך לדעתה ומה לא, ואז נתנה לנו להמשיך לבד, כי היא הבינה שזו חוויה שצריך ושבטח אני רוצה לעבור עם המשפחה ולא עם בן אדם זר. הלכנו למאדם מלקין, ולאוליבנדרס ולכל המקומות שהיא אמרה. הכי התרגשתי מקניית השרביט. זה היה כל כך מרגש. התחושה כשאחזתי בשרביט הנכון, השרביט שלי, הייתה לא מהעולם הזה. אחרי זה כשהלכנו לקנות את הספרים, וראיתי עוד כל כך הרבה ספרים על היסטורית הקוסמים וההיסטוריה של הוגוורטס שמחתי שהבאתי כסף משל עצמי כי ידעתי שאני רוצה לקנות את כולם, ולא רציתי שההורים שלי יוציאו על זה עוד כסף. המוכר אמר לאימא שלי שהוא עוד לא ראה ילדה שכל כך נרגשת לקנות ספרים, ורוצה לקנות עוד כל כך הרבה ספרים שלא קשורים לחומר של שנת הלימודים, כי בדרך כלל הילדים מתרגשים קצת מספרי שנת הלימודים וזהו, לא מעבר. ואז אכלנו קצת גלידה והמשכנו לקנות את הדברים הבנאליים יותר. מזוודה, עטי נוצה, קסתות דיו, גליונות קלף ודברים כאלה. כשקנינו את הגלימות והחלוקים קנינו גם חצאיות, כפפות, כובעים וחולצות מכופתרות ורצינו לקנות גם צעיפים ועניבות אבל מאדם מלקין אמרה שתלמידי שנה ראשונה מקבלים את הדברים האלה רק לאחר חלוקת הבתים בהוגוורטס ושאין לי מה לדאוג. אחר כך סיימנו את הקניות, אכלנו ארוחת צהריים בקלחת הרותחת ונסענו הביתה. כשהגענו כבר התחלתי לקרוא את הספרים וללמוד אותם בעל פה. קצת פחות משנה אחר כך הלכתי לרציף 9 ושלושה רבעים עברתי דרך הקיר, עליתי לרכבת והתחלתי את החיים החדשים שלי בתור קוסמת. אגב ברכבת פגשתי בפעם הראשונה את אבא שלך ואת הארי. הם לא היו נחמדים במיוחד בפגישה הראשונה שלנו, אבל קצת זמן אחרי כבר נהיינו החברים הכי טובים. זה הכל פחות או יותר".

"וואוו אימאאא. זה מדהים" אמרה רוז מלאת התשוקה.

"כן כן ועכשיו קדימה, לישון" אמרה הרמיוני ויצאה מחדר ביתה כשדמעות זולגות על פניה שעה שכל הזכרונות שלה מילדותה מתחילים לצוף בתוכה.

סוף