שלישית רידל

היה זה בוקר יום שלישי סגרירי. ויולט נענקה בחדרה. זאת לא הולכת להיות לידה קלה.

הרופאים חשבו שיש יותר מילד אחד, ולכן זה הריון קשה, אבל ויולט לא חשבה כמוהם.

זיכרון נוראי, מעורר חלחלה, עלה במוחה. זיכרון, מהאיש שפעם אהבה.

היא קיוותה בכל מאודה שילדה לא יצא כמוהו, אך היא ידעה שהם גם ילדיו. הוא היה הגבר היחיד שהיתה איתו, אבל עברו שנים מאז. איך יתכן שהרתה לו?

הייתכן שנותרה בו כה מעט אנושיות, עד שהוא יכול להרות אישה אחרי שנים?

לא, אף אחד לא יכול להיות עד כדי כך גרוע.

או שאולי כן?

טום רידל היה פעם איש נפלא, מצחיק ומקסים, אבל לאחר שנתיים, משהו בו השתנה.

בהתחלה זה היה פעוט, זה נראה כאילו הוא עובר תקופה קשה, אבל זו לא היתה תקופה.

שינוייו של טום רידל התחילו בגסות קטנה, עקיצות הרחוקות ממציאות.

לאחר מכן, התחיל גם מראהו להשתנות: עורו החיוור, אפו קטן ובעניו נראו נצנוצים אדומים.

ויולט נשארה איתו עד שגילתה איך הוא מתנהג לעובדים שלו.

"הלורד, זה מוכן." אמר פעם איש גבוהה.

"ובכן, רוקווד, הוצא זאת לפועל."

כמו משרתים.

אומנם, אז עוד חשבה שיוכל להשתנות, ושמרה איתו על קשר.

אך אז ראתה דבר נוראי.

טום רידל, שמשום מה היו אנשים שקראו לו אדון האופל, רצח אדם, את אחיה שלה.

כשויולט ראתה זאת, היא פשוט פרצה בבכי וברחה מהמקום.

מאז היא ניתקה כל קשר עם טום רידל.

היא הדחיקה כל זיכרון לטום רידל עד אותו היום בו גילתה שהיא בהריון.

ויולט קיוותה שתוכל למנוע מילדיה לדעת מיהו אביהם אך לא היתה בטוחה שתוכל, אך היא ידעה שלא תיתן שטום רידל ידע על ילדיו.

היא החניקה דמעה. היא לא תבכה בגללו, שוב.

היה עליה להיות חזקה למען ילדיה, לא להיכנע לרשע של טום רידל או איך שנקרא עכשיו, הלורד וולדמורט. 

הצירים התמשכו והיא ידעה שזה הזמן ללכת לבית החולים. הגיע הזמן ללדת.

קרדיט: קרדיט לג'ואן קיי. רולינג

קרדיט לאחותי ולבת דודתי שכתבו איתי את הספר ויש להן חלק גדול בו.

		הפרק הבא