מונופול וכלבים

*ספויילרים לפרק הראשון והשני של המשחק השני של דאנגאנרונפה. לא כולל ספויילרים לשאר הפרקים במשחק או למשחק הראשון בסדרה.

תודה לרוונה המדהימה שביטאה את זה D:

---

האג'ימה שכב על המיטה שלו והביט בתקרה בייאוש. הוא לא היה יכול להאמין שזה קורה לו.
קודם כול, הוא היה צריך לראות את הגופה חסרת החיים של מאהירו, שהייתה כל כך שמחה וחייכנית כל הזמן. זה היה מראה מחליא.
אחר כך הוא גם היה צריך לחקור את הרצח הזה, ובכך הוא ושאר חברי הכיתה שלו הוציאו את פקו פקויאמה להורג.
ואז פויוהיקו כמעט מת.
וכאילו כדי להוסיף על כל זה, האג'ימה כל כך התרגש לשמוע שהנער עדיין חי, שמרוב חיפזון הוא מעד ושבר את הרגל. ועכשיו, במקום להיות עם כולם במסעדה, הוא נאלץ להישאר בחדר שלו ולבהות בתקרה.
בהחלט לא בילוי בוקר שהוא היה מצפה לו בכיליון עיניים.
דפיקה שנשמעה בדלת העירה אותו ממחשבותיו. הוא ציפה לראות בפתח את מיקאן. אולי היא באה לטפל לו ברגל, הרי יש לה ידע טוב ברפואה. או אולי אפילו את צ'יאקי, שתבוא ותספר לו מה הפסיד מהבוקר.
אבל כל התקוות שלו התנפצו כשהוא שמע את הקול שמחוץ לדלת.
"אני נכנס."
הדלת נפתחה בחריקה וחשפה את נאגיטו קומאדה, שהחזיק בידו שקית מלאה במשהו שככל הנראה היה פצצות. הוא חייך חיוך רחב והתקרב אליו. "באתי לעודד אותך."
"אם תלך מפה זה בהחלט יעודד אותי," ענה האג'ימה, והתיישב במהירות. הוא שנא את המחשבה שהוא צריך לקום לכבודו, אבל שנא יותר את המחשבה שנאגיטו יראה אותו שוכב שם בחוסר אונים.
"אתה בחור מצחיק, האג'ימה," הוא ענה בגיחוך. "תראה, הבאתי משחקי קופסה." אז כנראה מה שהיה בשקית בכל זאת לא היה פצצות. נאגיטו הוציא שני משחקים מהשקית, ובנוסף לזה הוציא קונסולת משחק. "ביקשתי מצ'יאקי לשאול את זה, לפחות עד שהם יחזרו."
"יחזרו מאיפה?" שאל האג'ימה, שמח לשנות את נושא השיחה מבילוי משותף עם נאגיטו. אפילו המחשבה גרמה לו לבחילה.
"האי השלישי. מונומי הצליחה להביס עוד אחד מהמונוביסטס, אז האחרים הלכו לבדוק אם הם יכולים למצוא דרך לצאת מהאי משם."
"למה אתה לא הלכת איתם?"
"שמישהו כל כך חסר משמעות כמוני יהיה עם כל כך הרבה אנשים כישרוניים? זה ממש חטא. אז במקום זה, החלטתי לבוא ולעודד אותך." נאגיטו נשמע שמח מדי בהתחשב למצב. ממש כאילו הוא לא ראה שניים מחבריו מתים רק יום אחד קודם לכן.
אבל אי אפשר להגיד שזה באמת הפתיע את האג'ימה. דבר אחד שהוא ידע על הנער הזה היה שהוא מסוכן.
"אם אני אשחק איתך משחק אחד, אתה תלך?"
"אתה כל כך רוצה שאני אלך?" שאל נאגיטו בקול נעלב, אבל צחק מיד לאחר מכן. "טוב, אני לא יכול להגיד שאני מופתע. נשחק משחק אחד של מונופול."
איזה מניאק.
נאגיטו סידר את הלוח על המיטה ונתן להאג'ימה לבחור את החייל. האג'ימה לקח את הרכבת, ונאגיטו לקח את הכלב.
"אמרת שלא היו לך חיות מחמד, נכון?" שאל נאגיטו בעודו מניח את הכלב שלו על משבצת ההתחלה.
לעזאזל. הוא שכח שנאגיטו היה נחמד פעם. "נכון." הוא ענה. "לך היו?" הוא הניח שזה מה שנאגיטו קיווה שהוא ישאל, ובמצב של האג'ימה עכשיו, היה עדיף פשוט לזרום עם השגעון שלו.
"כן, היה לי כלב," אמר נאגיטו בחיוך. "הוא היה גדול ולבן ואהב חיבוקים. הוא היה החבר הכי טוב שלי."
האג'ימה לא רצה להודות בזה, אבל נאגיטו נראה כמעט חמוד כשהוא דיבר על הכלב שלו.
"אבל הוא נדרס ומת כשהייתי קטן," המשיך נאגיטו בקלילות.
והינה נהרס הרגע.
נאגיטו הושיט את הקוביות להאג'ימה, והאג'ימה לקח והטיל אותן בלי להגיד דבר. כמה שפחות בזבוז זמן - כמה שפחות שיחות חולין. הוא לא חשב שהוא יעמוד בעוד שיחה עם הנער הזה.
לצערו הרב, נאגיטו לא הבין רמזים.
"אם היית מגדל חיה, איזו חיה היית רוצה?"
"כנראה שכלב," ענה האג'ימה בלי להרים את מבטו מהלוח. הוא אפילו לא חשב על זה לפני שענה. הוא תהה אם זאת באמת התשובה שהוא היה בוחר בה.
"גם אתה אדם של כלבים? מסתבר שאנחנו ממש דומים!" אמר נאגיטו בשמחה.
"אל תשווה אותי אליך," ענה האג'ימה בכעס.
"בכל מקרה, אתה יכול לבקש מגאנדאם שיתן לך כלב כשנצא מהאי. אני בטוח שיש לו יותר ממש שהוא צריך."
"אני לא אקח ממנו כלב. הוא נראה בודד מספיק גם עם כל החיות שכבר יש לו."
נאגיטו צחק. "נכון?"
שאר המשחק עבר באופן דומה. נאגיטו שאל את האג'ימה שאלות, והאג'ימה ענה עליהן רק בשביל לגרום לו ללכת מהר יותר. המשחק עצמו עבר מהר יותר ממה שציפה. לא עברו שלושה סיבובים וכבר נאגיטו רושש אותו כמעט לגמרי.
"כנראה שאני באמת מזליסט," צחק נאגיטו בזמן שאסף את המשחק חזרה. "אני צריך להחזיר את הקונסולה לצ'יאקי. הם בטח חזרו עד עכשיו." הוא הכניס הכול לשקית והלך אל הדלת. "ביי ביי."
בניפוף אחרון לפרידה הוא יצא מהחדר וסגר את הדלת.
האג'ימה נשכב על גבו באנחה כבדה. הוא סוף סוף נפטר ממנו. הוא כבר פחד שנאגיטו ישאר שם לנצח.
למרות שהוא לא היה יכול שלא לחשוב על המשחק המהיר שהיה ביניהם. נאגיטו ידע שהוא כנראה יהיה מדוכא בחדר שלו בגלל הרגל השבורה, וויתר על הסיור באי החדש רק בשביל לנסות לעודד אותו.
האג'ימה שנא להודות בזה, אבל נראה שנאגיטו הצליח.
הוא באמת הרגיש טוב יותר.