יותר מדי קסם

הפרק מוקדש לנגה שממש עזרה לי איתו, תודה נגה.

קריאה מהנה, ואל תשכחו להגיב

ללעדיות הטובות היקרות!

הינכן מוזמנות לנשף השלג של הלעדים, אשר יתקיים היום החל משעה 17:00 עד לחצות, באולם הנשפים הגדול שבקומה הראשונה בבית הספר לטוב.

לכבוד הנשף בית הספר הקים חדר הלבשה גדול שפתוח לכולם, בקומה הראשונה חדר 5.

שם יש שמלות נשף גדולות למי שאין שמלה מפוארת מספיק.

אני מבקשת לזכור לא להיכנס לחדר 4 של הבנים.

ההשתתפות בנשף חובה על כל הלעדים\יות.

חובה לבוא עם בן זוג לנשף.

מומלץ ללבוש שמלת בסיס הטובה לריקודים מתחת לשמלת הנשף, ולהביא נעליים נוחות לריקוד.

מצפה לראותכן, פרופסור דאווי, מורה למעשים טובים ודיקנית בית הספר לטוב.

"מי הזמין אותך?" שאלה אמה את ללילי, כשראתה שלילי קוראת את ההזמנה לנשף השלג "ג'יימס, או הארי כמו בשנה שעברה?"

"ג'יימס, למזלי" השיבה לילי "התכוונתי לדבר עם הארי לפני הקרקס, אבל אז חשבתי מה יהיה אם אף אחד אחר לא יזמין אותי, שלא לדבר על ג'יימס?

הארי נעלב ונדמה לי שג'יימס רצה את חנה, אז לא ידעתי מה לעשות ולא אמרתי כלום.

במקום זה דיברתי עם ג'יימס.

אני יודעת שזה כאילו אמור להיות הפתעה, אבל פשוט..."

לילי ליכסנה מבט אל אמה.

"אל תגלי לפרופסור דאווי." אמרה.

"ברור. לא שהיא תצעשה לך משהו, היא מורה למעשים טובים, אבל אני לא אגלה.

מה ג'יימס אמר?"

"הוא היה מאד מובך, ואמר לי שבכל מקרה הוא התכוון להזמין אותי לנשך אז כנראה שזה מה שהוא יעשה, ככה שאני לא אדאג.

אז אמרתי לו שיעשה את זה הכי מהר שאפשר, לפני שמישהו יספיק, ואז נהינו... שיפ בסתר, בואי נאמר ככה.

יצאנו קצת אבל הסתרנו את זה כי זה צריך להיות "הפתעה" בקרקס הכישרונות.

מי הזמין אותך?" שאלה לילי.

"רון" אמרה אמה "לא שאנחנו מתאימים. הוא הזמין אותי בסוף, כשראה שאף אחת אחרת לא נשארה. זה לא שהיה אכפת לו לקבל חצי מהציון, זה הלחץ החברתי, אבל בעיקר הוא פשוט ידע שיהפכו אותי לזאבה של הרעים אם אף אחד לא יזמין אותי.

אז אנחנו נצא בנשף למרות שאנחנו לא מתאימים.

וזה ממש מבאס. הנשף כבר לא כיף ככה"

"אוי..." אמרה לילי, משתתפת בצערה "אני מבינה.

טוב, אני ממש מורעבת, אני הולכת לאכול ארוחת בוקר" אך זה היה שקר.

ליליאן הלכת לחדר הטיפוח, והיא ידעה שאם היתה אומרת את האמת זה היה גורם לאמה להרגיש עוד יותר רע.

למזלה של לילי חדר הטיפוח היה ריק, כי כל הלעדיות אכלו.

לילי שמה מסכת פנים, וכשהלכת לאמבטיית הבועות רגליה נתקעו במשהו מוזר.

נוצה.

היא הרימה את הנוצה ובחנה אותה.

"הממ..." הימהמה.

בשיעור טיפול בבעלי חיים למדה לזהות נוצות של חיות.

זו היתה נוצת ינשוף.

לילי הרימה את מבטה וראתה את החלות הפתוח.

היא סגרה אותו, ולא הפסיקה לחשוב על הנוצה.

ג'יימס, לבוש בחליפת נשף שחורה, חיכה בקוצר רוח לבת הזוג שלו לנשף על יד היער הכחול.

הרי זה היה נהוג שהלעדים נכנסים בזוגות לנשף.

ג'יימס הביט בקוצר רוח בשעונו.

השעה עשרים לחמש.

הם קבעו להיפגש ברבע לחמש.

ג'יימס התיישב בעצבנות על ענף שהיה על הקרקע.

אבל משהו מוזר צד את עיניו.

נוצה.

'אולי אשאל את לילי של איזה חייה זאת' חשב 'הרי היא למדה דברים כאלה בשיעור טיפול בחיות הפלא.

והבנים לא צלומדים.'

אח ברבע לחמש בדיוק, הוא ראה את ליליאן מתקרבת, לבושה בשמלת תחרה בצבע פנינה, עם כפפות לבנות עדינות.

היא השכיחה ממנו כל מחשבה מיותרת על נוצות.

"ג'יימס" אמרה.

בדיוק אז החלו פתיתי שלג לבנים לרדת.

"אוי, הבגדים יתלכלכו מהשלג" אמר ג'יימס, מנסה להסתיר את מבוכתו והסמקתו.

"כןכן צודק" התעשתה ליליאן "אני מכירה דרך מפה לבית הספר תחת גגון, בוא לכאן" והם שילבו ידיים והלכו תחת הגגון שהוביל לבית הספר.

כשהם נכנסו לנשף, ורקדו, ונהנו, ואכלו, הף אחד מהם לא חשב על נוצות לא חשובות.

כביכול.

אוף הפרק יצא גרוע ממששששששששששששששששש

בבקשה תיתנו לי תגובות בונות

בבקשהבבקהבבקשה

הפרק הקודם		הפרק הבא