ניקולס פלאמל

היה היה פעם אדם, וולדמורט שמו, שהיה לו חבר טוב בשם קווירל. יום אחד נקלע לשיחה עם דמבלדור, וכדי להרשיםאותו אמר- ״אתה יודע, יש לי ידיד שמסוגל להכין זהב ממתכת אחרת״.

דמבלדור אמר לוולדמורט, ״אתה יודע, זה מוצא חן בעיני. הבא אותו מחר לארמון ונראה אם הוא חכם כפי שאתהמתאר אותו״.

משהובא קווירל, דמבלדור הוליך אותו לחדר מלא ברזל עד התקרה, הוא אמר לו- ״הנה, עבוד לילה ויום, ואם לא תכיןמכל המתכות האלו זהב, תוצא להורג.״

אחר כך הוא נעל בעצמו את הדלת, והוא נותר שם לבדו. האדם האומלל נותר עומד שם עובד עצות. מובן שלא ידעלהכין זהב ממתכת, וככל שהוסיף לשבת שם כך גברה חרדתו. לבסוף פרץ בבכי.

אז נפתחה לפתע הדלת ואיש זקן נכנס.

״יום טוב לך, ידידו של וולדמורט. מה מביא עליך את הבכי הזה?״

״עלי להכין מן המתכות האלו זהב עד הבוקר, ואם לא אעשה זאת, יהרגו אותי״

״אה. טוב. מה תתן לי אם אעשה זאת למענך?״

״את השום!״

״תן לי לראות אותו״

הוא רחרח את השום, הנהן בראשו ותחב אותו לכיסו. אחר כך התיישב אל לוחות הפח. הוא החל לעבוד כל כך מהר, שקווירל בקושי יכל לראות את ידיו. זום זום זום! רבע החדר הפך לזהב. הוא הרים עוד מתכת וזום! זום! זום! גםהרבע הזה היה מלא. הוא המשיך לעבוד עד הבוקר ואחר כך הסתלק בלי לומר דבר.

עם שחר בא דמבלדור, ופתח את הדלת. הוא היה שבע רצון מהעבודה, וגם קצת התפלא שידידו של 

וולדמורט הצליח לעשות זאת. אבל זה לא הספיק לו, והוא לקח את קווירל לחדר אחר, גדול יותר, ומלא יותר בברזלופח.

״הכן זהב מכל זה, בלילה אחד, או שתאבד את חייך!״ אמר ושוב נעל את הדלת.

שוב החל קווירל האומלל לבכות. הדלת נפתחה והזקן עמד בפתח.

״מה תתן לי אם אכין זהב מכל המתכות?״

״את העניבה שלצווארי!״

״תן לי לראות״

הוא הציץ בה ותחב אותה לכיסו. אחר כך החל לעבוד. זום! זום! זום! כל הלילה ובבוקר היה הפח לזהב.

דמבלדור היה עוד יותר שבע רצון, אך עדיין לא היה לו מספיק זהב. הוא לקח את קווירל לחדר עוד יותר גדול, ויותרמלא בברזל ופח ואמר- ״הכן מזה זהב, ואמנה אותך למורה להתגוננות מפני כוחות האופל!״

הוא חשב: ״אמנם הוא רק ידיד וולדמורט, אבל ודאי עשיר יותר מכל הממלכה.״

 כשהיה קווירל לבדו, פתח הזקן את הדלת בפעם השלישית.

״מה תתן לי?״

״לא נותר לי דבר!״

״אם כן, עליך להבטיח לי שכשתהיה פרופסור, תתן לי את הטורבן שתקבל מדמבלדור!״

״טוב, מי יודע מה יהיה בעתיד?״ חשב קווירל והסכים.

הוא התיישב לעבודה ועם בוקר היה כל הפח לזהב.

כשדמבלדור ראה זאת, קיים הבטחתו, ומינה את קווירל לפרופסור.

שנה אחר כך, קיבל טורבן חדש. הוא לא חשב על הזקן, אבל למחרת הוא הופיע.

״עכשיו עליך לתת לי מה שהבטחת״

״הו, לא, בבקשה, רק לא זה! אתן לך את כל אוצרות הוגוורטס!״

״לשם מה לי כל אלה, אם מסוגלת אבן החכמים אשר איתי ליצור זהב ממתכת? הטורבן המסריח, זה כל מה שאנימבקש״

קווירל התחיל לגמגם ולייבב כל כך, עד כי נכמרו רחמיו של הזקן.

״טוב, אתן לך שלושה ימים״ אמר ״אם תצליח תוך שלושה ימים לגלות מהו שמי, אוותר לך״

קווירל ישב כל הלילה בניסיון לשחזר כל שם שאי פעם שמע. הוא שלח שליח אל הוגוורטס למצוא כל שם יוצא דופןשאי פעם שמע. כשהגיע הזקן, הוא התחיל-

״האם זה ארגוס פילץ׳?״

״לא, זה איננו שמי״

״האם זה רובאוס האגריד?״

״לא, זה איננו שמי.״

״האם זה פיבס?״

״לא, זה איננו שמי״

הוא ניסה את כל השמות שהשליח הביא אמו, ובכל פעם שביטא שם, הגיב הזקן- ״לא, זה איננו שמי״

ביום השני שלח את השליח אל מחוץ להוגוורטס, ליער האסור. חייבים להיות שמות מוזרים כלשהם. ואכן היו.

״האם זה הרעגוג?״

״האם זה ביין?״

״לא, זה איננו שמי.

״האם זה גרעפ?״

אך הוא השיב תמיד ״לא, זה איננו שמי״

ביום השלישי הופיע השליח עם סיפור מוזר.

״לא מצאתי עוד שמות מן הסוג שביקשת, פרופסור. אך כשהגעתי למעמקי יער דין, ראיתי בית קטן. לפני הבית בערהמדורה, וזקן מצחיק- היית צריך לראות אותו, הוא נראה מגוחך- ריקוד לו על רגל אחת סביב המדורה ושר-

״עוד יום אחד ואז תראה-

שלי יהיה טורבנו הנאה.

ארץ, ים אוויר ואש,

את שמי ניקולס פלאמל איש לא ינחש!״

טוב, תארו לכם כמה שמח הפרופסור לשמוע את זה.

כשבא הזקן, חיכך ידיו זו בזו, דילג ושאל בעליצות-

״ובכן, מהו שמי?״

״האם שמך טום רידל?״

״לא, זה איננו שמי.

״האם שמך הוא זנב תולע?״

״לא, זה איננו שמי״

״האם שמך, בוא נראה, הארי פוטר?״

״לא, זה איננו שמי.״

״טוב, אני תוהה אם שמך יכול להיות… ניקולס פלאמל?״

הזקן צרח, ובזעמו חבט בידו על השולחן ואבן החכמים נפלה לה. אחר התעתק ומעולם לא נראה עוד.