חייו וסטיותיו של דמבלדור

אלבוס הלך במהירות במסדרון הארוך, הוא הרגיש שהוא משתגע. הוא עלה במהירות לחדרו והשליך עצמו על המיטה, הוא שנא את עצמו כל כך. שנא את עצמו על כל הדברים שהוא עושה, על כל האנשים בהם הוא פוגע.

מינרווה הייתה המומה, היא לא הבינה כיצד נתנה לרגשותיה להשתלט עליה בצורה כזאת, היא הביטה מבולבלת לעבר המקום בו עמד אלבוס עד לפני כמה שניות ולאחר מכן נגעה בשפתיה ותהתה איך קרה הדבר?

כמה דקות לפני:

אלבוס נכנס למשרדה של מינרווה ונראה מודאג מתמיד, הוא התחיל לצעוד הלוך ושוב לאורך החדר.

"מינרווה, את בקרוב תהפכי למנהלת הוגוורטס ורציתי להגיד לך, שאחרי שאני ילך יקרו כמה דברים" הוא עצר ונשף אוויר "לא קלים ואני רוצה לוודא שאת מוכנה לאחריות הזאת" הוא הפסיק למספר שניות שאף אוויר והמשיך "אני מודאג מאד, את הרי יודעת שזמני פה...קצוב ואני הולך למות בקרוב"

מינרווה הינהנה בצער. היא הרגישה איך החזות הקשוחה שלה מתחילה להתערער.

"אני מבקש ממך לדאוג להארי וחבריו. ותסמכי על סוורוס, הוא בצד שלנו, תשמרי איתו על קשר זה חשוב מאד"

מינרווה הנהנה שנית, דמעה יחידה זלגה מעיניה הירוקות. אלבוס עצר, הסתכל עליה ונראה שבור, היא הייתה כמו אחות בשבילו, והוא הצטער שהוא עומד לנטוש אותה בקרוב.

"אל תבכי מינרווה, את תראי שהכל יהיה בסדר" הוא אמר בעודו מחזיק בידה. לשמע דבריו מינרווה פרצה בבכי בילתי נשלט, היא הצמידה את ראשה לחזהו, מה היא תעשה בילעדיו?

אלבוס ליטף את ראשה בעדינות, עיניו הכחולות והצלולות הביעו עצב טהור אבל הוא התעקש לא לבכות, בשביל מינרווה.

אחרי כמה דקות היא נרגעה, היא הרימה את ראשה אליו והביטה בעיניו הבהירות. היא ידעה שזאת ההזדמנות האחרונה שלה, שלא תהיה עוד אחרת. זה עכשיו או לעולם לא.

היא התקרבה אל פניו לאט לאט ונישקה אותו על שפתיו, היא חיכתה כמה שניות לראות אם הוא מתנגד והמשיכה, אלבוס התחיל לשתף פעולה, הוא הצמיד אותה אליו ונישק אותה בתשוקה.

ואז פתאום הוא הבין מה הוא עושה, הוא מנשק את מינרווה. הוא התרחק ממנה במהירות התנצל והלך משם, פניו בערו.

מינרווה ההמומה הלכה לחדרה ונשכבה על מיטתה, תוהה מה קרה לאלבוס.

אלבוס שכב על מיטתו והירהר איך לא הבין עד עכשיו, איך לא שם לב שהרגשות שלה שונים משלו, ואיך לעזאזל נתן לה לנשק אותו, ולמה הוא נהנה מזה? הרי הוא בכלל אוהב בנים.