הסוד של לילה

"ואז החצופה הזאת עוד מעיזה להגיד לי שהחומרים שלי לא טובים. איימתי עליה שאם היא לא תסתום את הפה אני אלשין עליה פרופסור ספראוט שהיא, בניגוד אליי, עושה את זה בלי אישור עבודה."

אמרה אשלי במבט אמריקאי מודגש ושייפה את הציפורן הקמיצה שלי. 

אשלי מיטשל היא דוגמה לתלמידה שעושה בניית ציפורניים בתשלום באישור ההנהלה.

כמובן שיש עוד כמה בנות כמוה שמתפרנסות מהצורך של בנות אחרות להיות מטופחות, אך העבודה של אשלי היא המקצועית ביותר.

התחלתי לעשות אצלה ציפורניים בשנה שעברה, והשתי אוניות זהב שאני משלמת כל שלושה שבועות שווים כל רגע.

הסתכלתי עליה בהרמת גבה. "את רוצה לומר שיש בנות שעושות את זה בלי אישור?"

"ברור, כמה סתומות שחושבות שהן חכמות. הן לא מבינות שבכל מקום יש ציפורי שיר…" היא אמרה ואז ניפחה בלון מהמסטיק שלעסה. 

אשלי היא תלמידה שהגיעה ללמוד בהוגוורטס רק בשנה הרביעית שלה.

המשפחה שלה עברה לגור הנה מארצות הברית בגלל העבודה של ההורים שלה מטעם משרד הקסמים האמריקאי.

זה היה הלם גמור בשבילה שהוגוורטס ממיין את התלמידים שלו לארבעה בתים, בבית ספר לקוסמים שהיא למדה בו המיון היה רק מגדרי.

אשלי הייתה תלמידה שנה שביעית, זאת הייתה השנה האחרונה שלה כאן לפני שהיא עוזבת.

קצת איכזב אותי שהיא צריכה לעזוב כי היא הייתה חמודה והכל, אך יותר דאגתי למצב הציפורניים שלי בשנה הבאה כי אף אחת לא מקצועית כמוה.

"אז מה איתך ועם וין?" התעניינתי בשעה שהיא מרחה לק בצבע כתום עז על ציפורניים.

"הוא מתוסכל ממש, מסכן שלי." היא אמרה והנידה בראשה. "קמרון סטניסון הדביק את כל החברים שלו בחדר באבעבועות רוח.

למזלו, וין לא נדבק. אבל פרופסור ספראוט אילצה אותו לעבור חדר עד שזה יעבור להם. לא היתה מיטה פנויה בחדרים של שנה שביעית אז הוא הצטרך להצטרף לחדר של שנה שישית."

"למה הם לא פשוט נמצאים במרפאה תחת השגחה?" שאלתי בתמיהה.

"כנראה שזה התפשט ברחבי בית הספר ועוד תלמידים נדבקו כך שהמיטות במרפאה התמלאו לגמרי. אז הכריחו אותם להישאר בחדר שלהם ומדאם פומפרי מבקרת אותם מדי פעם."

"וואו, לא ידעתי שזה כזה רציני…" אמרתי בפליאה. באמת לא שמעתי כלום על זה.

"תודה לאל שאני נדבקתי בתור ילדה, ככה שאני לא צריכה לפחד …" היא אמרה ומרחה את הציפורן האחרונה שלי בלק. "זהו, יקירתי."

הבטתי על הציפורניים שלי בחיוך רחב. "תודה, אש. הנה התשלום." שלפתי את האוניות מהכיס הפנימי שלי ברגע שהלק התייבש ונפרדתי ממנה לשלום. 

בחדר המועדון חיפשתי את דאני ללא הצלחה, גם בחדר שלנו לא מצאתי אותה.

איפה היא יכולה להיות כבר? תהיתי. בשבתות היא בדרך כלל או קוראת ספר בחדר או משלימה שיעורי בית בחדר המועדון.

"ליסה, ראית את דאני במקרה?" שאלתי תלמידת שישית עם גומת חן בסנטר. 

"לא שמעת?" היא נראתה מופתעת. "פינו אותה לפני שעה למרפאה, היא גם נדבקה באבעבועות."

כיסיתי את פי עם כפות ידי. "את רצינית?"

"כן, פרופסור ספראוט לקחה אותה למרפאה, היא אמרה ששתי מיטות בדיוק התפנו."

התחלתי לרוץ לכיוון היציאה מבלי לענות לליסה. יצאתי אל המסדרון ודהרתי לעבר המרפאה. איך זה ייתכן שדאני נדבקה?

הייתי בטוחה שהיא סיפרה לי שהיא כבר חלתה בזה בהיותה ילדה. אני יודעת שהידבקות באבעבועות זה קצת יותר מסוכן בגיל מבוגר יותר, אך טיפולה של מדאם פומפרי הוא מקצועי ומסור. 

"היי היי היי, להירגע בבקשה." נזפה בי מדאם פומפרי ברגע שהתפרצתי למרפאה. "החולים שלי צריכים מנוחה, וגם אסור להתקרב אליהם אם לא חלית בעבר." 

"זה בסדר, גברתי." התנשמתי בכבדות. "כבר נדבקתי כשהייתי ילדה. באתי לבקר את דאני."

מדאם פומפרי הובילה אותי למיטה של דאני, ששכבה שם בהבעה מרוצה למדי עם ספר ביד שלה.

"היי, מותק" היא בירכה אותי כאילו אנחנו לא היינו נמצאות בחדר מלא ילדים מלאים באבעבועות רוח.

"את בסדר?" שאלתי בדאגה. 

"כן, אני בסדר גמור. מאדם פומפרי בדיוק סיימה למרוח לי משחה על הנקודות המגרדות." היא סיפרה. 

"למה את נראית כל כך מרוצה מעצמך?" שאלתי בחשד והתיישבתי על הכסא שלצד המיטה. 

"ארתור קווין גם נדבק, לפני כמה דקות הובילו אותו פנימה" 

"הממ...אוקיי?" אמרתי בחוסר הבנה.

"זה אומר שלקבוצת גריפינדור אין מחפש מחר למשחק, הם יצטרכו לאלתר. מה שאומר, ניצחון מוחץ של הפלפאף."

נכון, שכחתי שמחר יש את המשחק הפותח של עונת הקווידיץ'. 

"גם בלי ארתור קווין הם בטוח ינצחו אותנו, גריפינדור הם קבוצה חזקה."

"הם לא שווים כלום בלי ארתור קווין." היא קבעה.

"הם יצליחו לנצח אותנו גם בלי שחקן בתפקיד המחפש, המחפש שלנו איטי ברמות לעומתם. אני לא יודעת מי בחר בו בכלל…" 

"מתערבות שהפלאפף לוקחים מחר את המשחק?" היא שאלה בעיניים נוצצות, כאילו חיכתה לרגע הזה כבר שנים.

היא הושיטה לעברי יד ללחיצה. 

"על מה אנחנו מתערבות?" שאלתי.

"אם גריפינדור מנצחים, אני חייבת לעשות את השיעורי הבית שלך בשיקיים עד סוף השליש. אם אנחנו מנצחים, את חייבת להירשם לתחרות הכתיבה של הוגוורטס."

הסתכלתי עליה המומה. "את לא מוותרת, מה?"

"נו" היא הפצירה בי. "עשינו עסק?"

האם זה שווה את הסיכון? אבל הרי אין שום סיכוי בעולם שאנחנו ניקח את המשחק הזה, השחקנים של גריפינדור טובים מדי ואני בטוחה שהם ימצאו מחפש טוב למשחק מחר.

וההצעה שדאני תעשה עבורי את כל שיעורי בית בשיקויים נשמעת מפתה מאוד…

לחצתי את ידה המושטת קדימה. "דיל." 

****

"הפלפאף מנצחת ניצחון מוחץ את קבוצת גריפינדור בפעם הראשונה בעשור האחרון בהפרש של מאה שמונים נקודות. הפלפאף עולה לגמר הגביעים."

הכריז הפרשן של משחק הקווידיץ באותו בוקר ראשון סתווי.

עמדתי ביציע של המגרש וכל מה שהצלחתי להרגיש זה שהלך עליי. ובגדול. 

למה הכנסתי את עצמי?

הפרק הקודם		הפרק הבא