יומני היקר-ג'יני וויזלי

יומני היקר. תמיד חשבתי שזו פתיחה מטומטמת. יומני היקר. היומן הזה לא כל כך יקר לי. 

טוב... אז על מה לדבר? באתי לשפוך את הלב. בסדר, הנה אני שופכת. בואו נתחיל בזה: אני שנה שלישית ו... טוב בעצם למה אני מספרת לך את זה? אני כותבת את זה לעצמי. 

טוב אם אנחנו כבר בסילבסטר אז בואו נדבר על הסילבסטר.

בכל שנה בסילבסטר, חבורה של תלמידי שנה שביעית מארגנים מיני נשף יפה בחוץ, בלילה, רק לזוגות והמורים אף פעם לא יודעים מזה. למה אני מספרת את זה? (הגעתי למסכנה שאני די שואלת את עצמי שאלות. אבל מישהו צריך לשאול אותן ובגל שזה רק אני ומחברת, אני אשאל אותן) כי תמיד רציתי להיות חלק מהנשף הזה. זה נשמע לי כל כך... יפה. מאז שהכרתי את הארי פוטר היה לי ברור שהוא זה שאני רוצה ללכת איתו לנשף. בתחילת השנה הרמיוני גריינג'ר, שישנה איתי בחדר, אמרה לי שאני חייבת להפסיק להיות מובכת כל כך כשהוא שם ולהתחיל לדבר איתו נורמלי. הייתי בטוחה שזה אומר שעד סוף השנה נהייה זוג, אבל כרגיל אני משלה את עצמי. עברה כבר חצי שנה והוא אפילו לא יורק בכיוון שלי. הכל נהיה יותר גרוע כשהוא התחיל להסתכל על צ'ו צ'אנג הזונה. היא שכבה בערך עם כל תלמידי השנה שלה (יש כאלה שאומרים שגם סלית'ינים). אבל מה שהכי מעצבן, זה שאני בחיים לא אהיה כמוהה. היא חמודה ומתוקה, ואני עצבנית עם דם חם. היא רזה וגבוהה ואני נמוכה ביחס אליו ושמנה רצח. אני לא צוחקת. למה זה מגיע לי? 

כל היום התלמידות האלה מסתובבות להן בגלימות צמודות ורק אני צריכה להסתיר את הבטן שלי. זה קשה לי. אני יודעת שאני צריכה לאהוב את עצמי, אבל איך אפשר כשביחס אליהן... אני מחרידה. איך אפשר שכשאני מסתכלת במראה בא לי לבכות מכיעור. אף אחד לא יכול להגיד שצ'ו צ'אנג מכוערת. וכל הזמן הזה אהבתי את עצמי. עד שהיא הגיעה. למה אני נותנת לו לעשות לי את זה? אני הבן הכי בטוח בעצמו שאני מכירה ואני די חייה לפי המנטרה "שימי על כולם זין". אבל כשזה מגיע אליו, אני נשברת. וזה לא הגיוני כי אם מישהי אחרת הייתה אומרת לי שעובר עליה משהו כזה, הייתי בזה לה. כי איך אפשר לתת לאיזה בן דפוק לנהל את מה שאת מרגישה כלפי עצמך?! ולמה אני לא עובדת לפי החוקים ש אני מכתיבה? 

בגלל שאתה דף ואתה לא יכול לראות אותי, אני פשוט אגיד. ברגע זה אני בוכה. ולמה??? בגלל שהוא לא אוהב אותי? מה אכפת לי ממנו? הוא לא עשה כלום ששווה את האהבה שלי אליו. אז כן הוא הציל אותי בשנה הראשונה שלי. אבל מאז הוא בקושי החליף איתי מילה.

מה רציתי? להרגיש מה זה להיות אהובה? אין לי את זה בבית ואין לי את זה בבית ספר. והכי גרוע. שאני לא יכולה לשתף אף אחד במה שאני מרגישה. איזה כיף לי. טוב... ג'סמין נכנסת. אני אכתוב בך מח    ר.

יומנים מסוג זה יהיו גם לשאר הדמויות. יכול להיות שהיומנים לא תואמים את איך שאתם מדמיינים את הדמויות. בנוסף היומן של ג'יני הוא היחיד שעוסק אך ורק באהבה לבן מסוים והוא היומן שאני הכי פחות מתחברת אליו. שאר היומנים יהיו כתובים אחרת, יותר מרגשים (לפי דעתי) ויותר אמיתיים. תודה על הקריאה.