פרק 2
אברפורת' ואלבוס הסתכלו המומים על אריאנה. מה שקרה כרגע היה אפילו מעבר ליכולתיו של קוסם מתקדם. פרסיוול וקנדרה התלחשו בחדר השני לגבי אריאנה. לצערו של אלבוס, הוא כבר לא יכל לשמוע את ההחלטה של הוריו כי הגיע הזמן לארוז את חפציו ולמהר לקינגס- קרוס. אביו של אלבוס, עובד במשרד הקסמים, הצליח לארגן לו מפתח מעבר. אלבוס הלך לגבעה הקרובה, שם חיכתה לו כפפה קרועה ומרופטת. אלבוס נגע בקצה אצבעו בכפפה, ופתאום הרגיש משיכה בקורקבן (פופיק). אלבוס מצא את עצמו בסמטה ליד קינגס קרוס, הוא הלך במהירות לתחנה ורץ מעבר למחסום. ברכבת, אלפיאס כבר חיכה לו. ברגע שראה אלפיאס את דמבלדור הוא נופף לו. דמבלדור חייך למראה חברו הטוב ביותר והתיישב לידו. הרכבת התחילה לנסוע. "מה פיספסתי?" שאל דודג'. אביו היה סקיב ולכן שנא את עולם הקוסמים ולא הרשה לאלפיאס לקנות מנוי ל"נביא היומי". "בעיתון לא דיווחו על כלום, אך שני נערים התעללו באריאנה, ועכשיו פרצי הקסם שלה ממש מתקדמים. אתמול היא כמעט שרפה את כולנו." אמר אלבוס בעצב. "וואו" אמר דודג' ועיניו התרחבו. פתאום אלבוס שמע נקישות על החלון. זה היה פורון, הינשוף המשפחתי. הינשוף השחור החזיק במקורו מכתב. אלבוס פתח את החלון והרשה לפורון להיכנס. כשהוא פתח את המכתב לא היה בו כתוב הרבה. זה היה הכתב של אחיו שסירב ללכת השנה להוגוורטס:
"אבא הרג את המוגלגים שהתעללו באריאנה, הוא נשלח לאזקאבאן. אנחנו עוברים למכתש גודריק."
אלבוס היה המום. אמנם הוא שמע את פרסיוול מדבר על להרוג את המוגלגים, אבל הוא לא ידע שאביו באמת מתכנן לעשות כך. הוא סיפר על הכול לאלפיאס, לאחר שסיים נכנס ילד חדש לתא, מה שלא איפשר לאלבוס ולאלפיאס להמשיך לדבר. "שלום! קוראים לי קורק פוטר! אפשר להיצטרף אליכם? אין שום מקום אחר ברכבת." אלבוס בחן בעיניו החודרות את קורק. הילד היה בעל שיער שחור ארוך ופרוע, עיניו הירוקות היו בעלות ניצוץ מיוחד. ניכר היה שקורק לא מרגיש בנוח לנוכח סריקתו של אלבוס. "קדימה, אל! תרשה לו לשבת!" אמר אלפיאס כדי להפיג את הדממה. אלבוס חייך ואמר "קדימה קורק! בוא שב איתנו!" כמה נחמד הגורל! לו אלבוס ידע שנכדו של הילד הזה יהיה זה שיציל את עולם הקוסמים, המצב ביניהם היה שונה מאוד.
בנסיעה הסתבר שקורק הגיע מדורשמנטרנג, והוריו החליטו להוציאו משם ברגע שהילד סיפר להם שלומדים שם את אומנויות האופל. לכן קורק היה עתיד להתמיין עם ילדי השנה הראשונה שהגיעו להוגוורטס.
***
בטירה, קורק היה כמו הר קטן בין עשרות הילדים הקטנים. והוקל לו מאוד כשסופסוף בא תורו. פרופסור מהוניר, ראש בית גריפינדור וגם המורה ללחשים לקחה את מצנפת המיון, וסנטימטרים ספורים לפני שהמצנפת נגעה בראשו היא כבר צעקה "גריפינדור!" בקול חזק ומצלצל. אלבוס מחא עם כל שולחן גריפינדור כפיים.
|