יומנו של דראקו

יומנו של דראקו – היום הראשון בהוגוורטס

יומני היקר, היום היה היום הראשון שלי בהוגוורטס!

אתה תשמח לשמוע שהתקבלתי לסלית'רין, כמו שההורים שלי רצו...

אה ודרך אגב, השמועות נכונות, הארי פוטר לומד איתי בשכבה! אבל הוא לא כזה נחמד כמו שדימיינתי... טוב יודע מה, בוא נחזור להתחלה...

אוקיי אז ככה, הגעתי לרציף 9 ושלושה רבעים, אני חייב להגיד שזה מאוד הלחיץ אותי לרוץ דרך הקיר, אבל כשחשבתי על מה שעומד מעברו השני, עולם קסום ומופלא שמחכה רק לי, רצתי הכי מהר שרצתי בחיים שלי, ונכנסתי לרציף. כשנכנסתי

לרכבת, חשבתי על האפשרויות שעומדות לפני, שישפיעו, לטובה או לרעה, על חיי בהוגוורטס:

אני הלכתי על בטוח, בחרתי ב-2. מצאתי קרון עם 2 ילדים שנראו נחמדים, וביקשתי להצטרף, כשהם ענו בחיוב, התיישבתי ביניהם. הם התחילו לנהל שיחה על חיות ודברים שלא עניינו אותי, התלבטתי אם לעבור קרון, ואז נזכרתי במה שאבא

שלי תמיד אומר: אם אתה לא מרוצה ממשהו, אל תחכה שמישהו יעשה משהו לשנות את זה, תתפוס פיקוד, ותדאג לעצמך. הבנתי שאני צריך להצטרף לשיחה אם אני רוצה להתחבר איתם.

חיכיתי לרגע של דממה והתפרצתי, "אז לאיזה בית אתם רוצים להתקבל?" שאלתי אותם. שניהם התפעלו מזה שדיברתי, אבל ישר התאפסו על עצמם ואמרו שהם מעדיפים את סלית'רין, אמרתי להם שגם אני.

במהלך שאר הנסיעה אני ניהלתי את השיחות שלנו, זה היה ממש מגניב. פעם ראשונה שבאמת הקשיבו לי!

כשיצאנו מהאוטובוס, פתאום שמתי לב למשהו, קראב וגויל, שני הילדים שפגשתי ברכבת, הלכו מאחורי כמו איזה שני שומרי ראש. זה היה ממש מוזר, אבל מצד שני זה היה די מגניב, הרגשתי ממש מקובל.

כשנכנסנו לטירה, ממש קצת לפני המיונים, ראיתי את פוטר בזווית העין, עזרתי אומץ וניגשתי עליו, זה היה יותר קל עם שני שומרי הראש שלי מאחורי. באתי והצגתי את עצמי ואותם, ואז קרה משהו שהחזיר אותי לטראומה של הגן, כשעשו עלי

חרם. החבר של הארי, שעמד לצידו, צחק על השם שלי, עכשיו תבין יומן, הסיבה שעשו עלי חרם היא השם שלי, כולם צחקו עליו והמציאו לו כינויים, וכששמעתי את הצחוק הזה, כאילו חזרתי אחורה בזמן, וחייתי מחדש את החרם...

אבל לא יכולתי לתת לזה להרוס לי את היום, התאפסתי על עצמי, ואז קלטתי שהילד שצחק עלי ממש מוכר לי, הוא היה ממשפחת וויזלי, משפחה טהורת דם שכבר מלא בני משפחה שלה למדו בהוגוורטס. החלטתי לנסות להחזיר לו על זה שהוא

מחק עלי, אז אמרתי לו שבכלל לא צריך לשאול מה השם שלו וברור שהוא ממשפחת וויזלי לפי איך שהוא נראה, הייתה שתיקה מביכה, אז הבנתי שצדקתי.

כבר אז הייתי צריך להבין שהארי ואני לא נתחבר, הוא הסתובב עם הילד המעצבן הזה, אז כנראה שהטעם שלו בחברים ממש גרוע, כשאמרתי לו את זה, הוא אמר לי שזה לא ענייני ושהוא לא רוצה בכלל להיות חבר שלי... אבל זה בסדר, אני לא

צריך את שוויצר הזה, חבל שהוא שרד את קללת המוות כשהיה תינוק, לא הגיע לו...

הפרק הקודם		הפרק הבא