הארי, ג'יני ועוד אחרים

היא מסתובבת שם, רואה את תוצאות הקרב. זה נגמר, והם ניצחו והיא ידעה זאת- עכשיו הם יוכלו להיות ביחד, הרי אף אחד לא ימנע את זה...
בשנה הקודמת הוא נפרד ממנה רק בגלל שהוא פחד שאיתו היא בסכנה. אבל עכשיו, עכשיו אין כבר סכנה ועליהם להמשיך הלאה.

ג'יני מתיישבת על הרצפה ומסתכלת על פרד שוכב, ישן שנת עולם.

היא הרגישה אוושת גלימה חולפת לידה, אך כשהרימה את ראשה לא ראתה דבר.
'זה בטח הארי,' חלפה בה מחשבה מהירה. היא לא רצתה לבוא אליו, לנחם או להרגיע, לומר שהכל בסדר. 'יהיו כבר הזדמנויות אחרות' חשבה לעצמה.
ומה עם ג'ורג'? מה יהיה איתו? וטדי, הוא יתום עכשיו? וכל מי שמת?
'עזבי...' ניסתה לשכנע את עצמה. 'את לא צריכה לדאוג לזה.'

הארי הסתובב בחדר, מכוסה בגלימת ההיעלמות, מתבונן בכל המתים והפצועים השוכבים על המיטות.
הנה ג'יני, יושבת ליד מיטתו של פרד, עיניו סגורות ומבט שליו על פניו. בטנו של הרי התכווצה למחשבה שיותר לא יראה את החיוך השובבי שלו, שפתאום לא יהיו שני חיוכים זהים, יהיה רק אחד...

והנה רמוס וטונקס, רק התחתנו וכבר- כבר זה קרה...
הנה רון שם בצד, מחבק את הרמיוני הבוכה. הוא הסתכל עליהם, כמה חיבה רכש להם... וג'יני, ישבה שם, הוא נזכר בדמותה. היא לא בכתה, רק מבט מוזר היה על פניה, מבט עצור.

הוא לא יכול היה להישאר שם, כל כך הרבה כאב ועצב במקום אחד...

הארי יצא מאולם הגדול, למדשאות. הוא עצר מתחת לעץ, הוריד את הגלימה והתיישב.
לפתע מתוך הצללים הגיחה דמות.

		הפרק הבא