הסיפור של לורד וולדמורט

ויתור זכויות יוצרים

תיהנו

מהרגע שגיליתי את מיקומם של ג'יימס ולילי פוטר, לא יכולתי לעצור את עצמי. התעתקתי לשם ונכנסתי לבית. כאשר הם ראו אותי,

ראיתי את הבהלה על פניהם. לילי מיהרה לברוח עם התינוק (הארי) למעלה, וג'יימס נשאר לחפות עליה. ידעתי שאין לו סיכוי מולי,

זה רק עניין של זמן עד שאגיע לילד. אני זוכר את היום הזה כאילו הוא היה אתמול. כשהאבא לא היה מוכן, שילחתי אליו קללת "אבדה קדברה"

וצפיתי בוא נופל לרגלי, מת. איזו הרגשה טובה, כבר הרבה זמן שלא רצחתי מישהו בלי מאמץ בכלל. בלי לבזבז זמן,

עליתי למעלה עם חיוך מרושע על הפנים. עוד מעט זה יגמר, האיום הגדול שהילד הזה מטיל עלי, הוא יעלם. כשהגעתי למעלה,

פרצתי את הדלת, וראיתי אותו. התינוק שכב בעריסה, תמים כל כך, הוא לא ידע כמה כוח יש בידיו. האמא הגנה עליו בגופה.

אני זוכר שחשבתי לעצמי שאני לא אצטרך יותר לפחד מהמוות, הרי מי יכול להרוג אותי, לורד וולדמורט הגדול. הנבואה תתקיים, אבל בדרכי.

בהנפת שרביט אחת, הרגתי את לילי. התינוק פרץ בבכי כשראה את אימו נופלת ללא רוח חיים. התקרבתי אליו והסתכלתי אל תוך עיניו.

איך תינוק כזה חלש ורכרוכי יכול לאיים על קיומי, תהיתי. שילחתי אליו את הקללה, במטרה להרוג אותו ולהמשיך בחיי. וזה הדבר האחרון שאני זוכר.