כל מה שחשוב

בס"ד.

אז.. בלי הקדמות מיותרות, אני ממש מקווה שתהבו, שווה קריאה..(אני מקווה)

 וויתור זכויות לג'יי קיי רולינג,

תהנו!❤

לפני שניכנסתי לסלון  שמעתי צווחות צחוק מוכרת.

הנדתי בראשי בחיוך ודחפתי את הדלת.

הספקתי לראות את הארי בין השנה וכמה ימים מתגלגל על הספה מצחוק, מנסה לתפוס את העשן הצבעוני שג'יימס הפריח משרביטו.

"קדימה, הגיע הזמן לנשיקת לילה טוב ולמיטה, הארי," אמרתי, מנסה לזרז.

ג'יימס פיהק והתמתח, שמט את שרביטו על הספה, ואסף את הארי בזרועותיו.

כבר הספקתי לשים את הארי בעריסה כשלפתע שמעתי את הדלת כניסה נפתחת בבת אחת.

ומיד לאחר מכן, צעדים חרישים נשמעו בהמשך המסדרון שבקומה למטה.

זכרתי שנעלתי את הדלת לפני כמה דקות.

הסתכלתי על ג'יימס בבהלה.

לא יכול להיות שזה..

"אני אלך לבדוק," הוא חצה את הסלון בצעדים רחבים וירד במדרגות.

מייד תקפה אותי תחושה מזעזעת שמשהו נוראי הולך לקרות.

ואז שמעתי את צעקתו הבהולה של ג'יימס.

"לילי, קחי את הארי ורוצי מכאן! זה הוא! לכי! רוצי! אני ארחיק אותו-"

קול צחוק זר נישמע, ואיתו המילים, "אבדה קדברה!"

שמעתי גוף כבד נופל,

את אותם צעדים חרישים ממשיכים בהמשך המדרגות,

והרגשתי איך אני מתחילה לאבד את העשתונות.

בעודי עדיין מחזיקה את הארי זרקתי על הדלת כל דבר שידי הגיע אליו,

ארגזים ,ספרים, כיסאות.

בתוך כל הטירוף ואיבוד השליטה, כל קטן בראשי אומר לי,

"מה את עושה?! את חושבת שזה מה שיעצור אותו?! תיתעתקי! זה הסיכוי היחיד שלך."

אבל לא.  הארי הוא צעיר מידיי, הוא לא יישרוד היתעתקות.

הדלת ניפרצה בכוח.

החפצים שנערמו שם בחיפזון הונפו הצידה.

ברגע שראיתי אותו, שמטתי את הארי בעריסה, נעמדתי לפניו, ופרשתי את ידיי לצדדים,

כאילו אם אני אסתיר את הארי מעיניי וולדמורט הוא יבחר בי במקומו.

חסר היגיון, אני יודעת, אבל אני חייבת לנסות.

לא משנה מה המחיר.

"לא את הארי, לא את הארי, בבקשה, לא את הארי!"

"עימדי בצד, ילדה טיפשה...עימדי בצד, ועכשיו..."

"לא את הארי, בבקשה לא, קח אותי, הרוג אותי במקומו-"

"זאת האזהרה האחרונה-"

"לא את הארי! בבקשה...רחמנות... רחמנות...לא את הארי! בבקשה- אני אעשה כל דבר-"

"זוזי הצידה- זוזי הצידה, טיפשה-"

ואז ראתי את זה,

את ההבזק הירוק.

וכמו סרט, ראיתי את חיי חולפים מול עייני במאיות.

 ~~~~

סוורוס מגלה לי בהתרגשות שאני מכשפה.

-

אני ברכבת בהוגורטס יושבת מול סוורוס, מנסה למחות את דמעותיי, פטוניה שונאת אותי.

-

בשנתי החמישית, סוורוס צועק אליי לאחר שאני מנסה להגן עליו, את המלה הבילתי נסלחת,

בוצדמית.

דרכינו נפרדות.

-

אני באולם הגדול, בשנתי השישית, מסתכלת על ג'יימס, אותו הפוץ , הנפוח, האיגואיסט,

ומהרהרת, הוא מנסה להשתנות, הוא ממש מתחיל להשתנות,

בשבילי.

-

אני בשנתי השביעית, צופה בחיוך משועשע בג'יימס, שעכשיו הולך בכיוון הנגדי, זורח. 

הרגע, לאחר שש שנים של ניסיון כושל, הסכמתי לצאת איתו.

-

אני צועדת לצד ג'יימס בחתונה, סיריוס השושבין מאחורינו, ואני מרגישה האשה הכי ברת מזל בעולם.

-

אני מחזיקה בזרועותי את הארי, הוא רק בן כמה דקות, ג'יימס מאחורי קורא בהתרגשות, "הוא כמוני! הוא ממש כמוני! והעיניים! העיניים הן שלך!!"

 ~~~~

 אני מסתובבת ומביטה בהארי', בעיניים שכל כך דומות לשלי בחיוך ורחב בעיניים דומעות, הוא עומד בעריסה, מחזיר לי מבט תמים.

ובאותו הרגע אני יודעת.

לא משנה שאני עומדת למות.

הארי יהיה מוגן ובטח.

וזה כל מה שחשוב.

אז מה אומרים?

ממש אשמח לתגובות...

מי שאהב/ה אשמח גם אם שיידרג ויימליץ:)

אזז..

ת"ב?