הארי פוטר והילדה שיודעת הכל

בשבוע שחלף אלייזה כבר הספיקה לעצבן את דראקו מאלפוי באמירות כמו "דראקו אתה יותר טוב מזה. אתה לא חייב לעשות כל מה שההורים שלך עושים" שנראו לכולם כמו התנשאות לשמה. החבורה ניסתה למצוא מקום לאימונים. בעצם כולם חוץ מאלייזה, שבילתה את רוב הזמן שלה בספרייה. הארי, הרמיוני ורון נכנסו לספרייה כדי לחרוש על החומר של בחינות הבגרות ומצאו שם שוב את אלייזה. היא קראה ספר בשקיקה ומיהרה לכתוב כל כמה דקות במגילת קלף.

הרמיוני הוציאה ספר מהמדף והסתכלה על אלייזה דרך החור. "למה היא כל הזמן בספרייה? זה מתחיל להדאיג אותי" היא לחשה לשניהם.

"נו מה את רוצה ממנה?" אמר רון "היא חננה. מזכיר לי מישהי".

הרמיוני הסתכלה על רון במבט קטלני והוא השתתק. "אנחנו צריכים לקחת את הקלף." אמרה הרמיוני בהחלטיות. 

"הרמיוני" העיר הארי. "את צוחקת? מה נעשה עם הדף שלה?"

"נעתיק?" שאל רון שלא לגמרי עקב אחרי הסיטואציה

"אני רוצה לדעת מה היא כותבת שם"

"הרמיוני זה מוגזם" אמר הארי והחזיר את הספר שהחזיקה בידה אל תוך החור. 

"אם באמת אין שם כלום. מה אכפת לך?"

הארי חשב על זה קצת. הרמיוני השתגעה. אבל מצד שני מעטות הפעמים שבהן היא טעתה. "בסדר. אני אקרא לה ואת תשכפלי את הקלף ותקחי את אחד העותקים"

הרמיוני קיווצה גבות. "בסדר."

הארי הלך אל אלייזה. "היי אלייזה"

היא מיהרה להסתיר את הקלף בתוך הספר ולסגור אותו. זה היה ספר 'מכשירים קסומים ונדירים לאורך ההיסטוריה'. "למה את קוראת את זה?" שאל הארי בחיוך.

"מתעניינת בהסיטוריה" היא אמרה בקצרה ולהארי עלה רק דבר אחד לראש. שקר. 

"טוב אנחנו מצאנו מקום להתאמן בו. בואי." אלייזה לקחה את הספר שלה והלכה אל עבר קצה הספרייה למדף הספר. "לא לא לא" הוא אמר. "תשאירי את זה פה. אני מראה לך ואנחנו כבר חוזרים"

"טוב חכה אני כבר חוזרת." אלייזה הגיעה אל מאדאם פינס והושיטה לה את הספרה. מאדאם פינס דפדפה בספר כדי לראות כרגיל שאין בו שום אוכל. היא מצאה את הקלף של אלייזה והחזירה לה אותו. אלייזה נראתה מאוד לחוצה ומיהרה לשים את הקלף בכיס גלימתה. שיט. פינס החתימה את הספר ונתנה אותו לאלייזה. "תראה לי איפה זה" היא אמרה בחיוך. הארי הוביל אותה אל מחוץ לספרייה בלי שמץ לאן הם הולכים. "מי מצא את המקום?" שאלה אלייזה. 

"למה?"

"אני רוצה לדעת למי מגיעות התשואות. חיפשתי מלא ולא מצאתי." 

"באמת? כי אני ראיתי אותך המון בספרייה"

"כי אני מחפשת בלילה. אם יהיה מקום כזה הוא בטח יהיה נתון תחת שמירה אתה לא חושב?"

הגיוני. אבל הארי בכל זאת הרגיש שהיא משקרת. הארי ניסה לחשוב על דרך לקחת ממנה את הקלף בלי שהיא תשים לב.

"לא ענית לי" היא אמרה בחיוך האופטימי התמידי שלה.

"אה כן. הרמיוני. היא מצאה אותו אתמול"

אלייזה האטה. "איפה זה?" היא שאלה באותו טון. 

"האמת אני לא ממש זוכר" אמר הארי.

"אז לאן אנחנו הולכים?"

"אני יודעת שזה בכיוון הזה"

"שיט!" אמרה אלייזה. "שחכתי לגמרי שיש לי עוד יומיים מבחן. אני חייבת לרוץ ללמוד בחדר מועדון. תקרא לי כשתיזכר" ובמילים אלה היא רצה אל המדרגות.

"היית אמור להביא לנו את הקלף או לדאוג שהוא יישאר בספרייה"

"רון תעזוב אותו"

הארי הסתובב ושם היו רון והרמיוני. 

"אני לא הכי מוכשר בכשפי שכפול אבל בכל זאת הצלחתי." הוא אמר והוציא מכיסו קלף. "שכפלי והעברתי לכיס שלי"

"הארי! אתה גאון!" הרמיוני חיבקה את הארי.

רון חייך. ולקח את הקלף. הוא נראה מבולבל. "מה זה? זה סתם עיגולים וקווים. זה נראה כמו סוג של תרשים"

הארי והרמיוני הציצו בקלף. הרמיוני אמרה "זה נראה כמו תרשים של אימוני משחק כדורגל. עיגולים, משולשים וקווים. אבל איו פה שערים. רק סימון של חצי עיגול. קשת כזאת. מה זה אומר?"

רון הוציא את שפתו התחתונה ומשך בכתפיו כדי לסמן שהוא לא יודע. 

"אני לא אוהבת את זה בכלל"

הפרק הקודם		הפרק הבא