בדרך אל הקסם

"קוסמים לא קיימים" נהם מר וולף. ברוב המקרים, אולי אפילו בכולם, כשכותבים נהם מתכוונים לאמירה בטון נמוך ולרוב גם ממורמר, אבל מר וולף באמת נהם. הוא היה זאב.

"יקירי, אין צורך להתרגז." אמרה גברת רד (שהייתה אנושית, למקרה ששאלתם), והיטיבה את הכיפה האדומה על ראשה. היא ומר וולף היו מוכרים ברחבי העולם בתור אויבים, אך למעשה הם היו בני זוג, ולימדו כיתה משותפת בבית הספר לאגדות, בית הספר שמלמד אותך איך להיות גיבור או גיבורת אגדה. 

מר וולף נהם בשנית. "היא אומרת שקוסמים קיימים." אמר, והצביע על לוסי האנט שעמדה מולו בפרצוף מתריס. 

גברת רד הסתובבה להביט בלוסי. בעיניה הבזיק זיק של חמה. "העלמה האנט- לוסי גילגלה עיניים, היא בקושי בת שתיים עשרה- האם תואילי בטובך להפסיק לומר שטויות שכאלו?"

ארי פילץ', הילד שישב ליד לוסי וחברה הטוב, סינן לעברה:"אל תעני לה, לוסי, ככה תצאי בלי עונש".

לוסי לא הקשיבה לו. כמה מפתיע.

"אבל איך את בטוחה כל כך?" שאלה בתרעומת את גברת רד. 

"העלמה האנט, קוסמים וקוסמות, מכשפים ומכשפות, מאז ומעולם היו השטות הגדולה בסיפוריהם של בני האנוש."

לוסי כמעט התחרטה על מה שעמדה להגיד, אבל הניחה לו לחמוק מבין שפתיה, בקול רם מכפי שהתכוונה. "בעיני כל העולם אנחנו דמויות בספר!!"

גברת רד התנשמה בחדות. מר וולף נהם. הייתה זו שיא החוצפה להזכיר את העובדה שבעיני כל העולם גברת רד ומר וולף הם סך הכל כיפה אדומה והזאב הרע.

"עלמתי הצעירה," סיננה גברת רד "את מתבקשת לסור לחדר המנהלת."

לוסי קמה ממקומה בהפגנתיות. ארי דפק על מצחו בייאוש. 

***

לוסי הגיעה לדלת חדר המנהלת, דלת עץ שנכתב עליה באותיות זהב:

גברת סינדרלה "סינדי" גלאס, מנהלת בית הספר.

לוסי דפקה על הדלת. 

"יבוא" קראה המנהלת גלאס מבפנים.

חדרה של המנהלת גלאס היה רחב ידיים וצבעוני, מעוטר בנעלי זכוכית. על קיר אחד היו תלויות חמש תמונות המציינות כל אחד מאגפי בית הספר: ענקים, אנשי זאב, רוחות רפאים, גיבורים פוטנציאלים וגמדים.

המנהלת גלאס הביטה בלוסי, שהתיישבה (בלי כל הזמנה) על כיסא מולה. 

"לוסי האנט, יקירתי, מה עשית הפעם?" 

מהרגע שהמילים החלו לצאת מפיה של לוסי, אף אחד לא יכל לעצור אותן. 

"מר וולף וגברת רד אומרים שאין כזה דבר קוסמים, וזאת רק המצאה, מצד שני גם אנחנו סוג של המצאה- כל אחד הוא המצאה! הם מכחישים ומכחישים..." 

כך זה נמשך קרוב לחמש דקות שלמות. 

בסופו של דבר, נראה שהמנהלת גלאס שמעה מספיק.

"לוסי, האם תוכלי בבקשה להפסיק?"

לרוב זה היה המשפט שלוסי שמעה הכי הרבה. 

***

הערה מאת הכותב: אהבתם.ן? אם כן, אם תוכלו לכתוב בתגובות האם תרצו שאמשיך? זה יעזור.

הערה על ההערה: יש לי המשך אל תדאגו. ארי פילץ' שם לא במקרה. 

		הפרק הבא