מכשפה בת אלים

רידלי ספארק צעדה בתוך היער האסור, רועדת מפחד.

היא לא נכנסה אליו במכוון, כמובן, אבל השרת פילץ' שיכנע את פרופסור דמבלדור שהדרך הכי טובה להעניש אותה היא "ביקור קצר ביער האסור".

פילץ' לא דיבר. רק גרף עוד ועוד עלים כבדים ושחורים ופצפץ את האדמה הבוצית בנעליו הכבדות. 

רידלי לא מצאה כל סיבה לדבר, לכן היא רק שיחקה בפחד בשולי הגלימה השחורה שלה וקיוותה שלא יקפוץ עליה משהו.

כנראה היא לא קיוותה מספיק חזק.

אני חייב לתקן את עצמי. שום דבר לא קפץ עליה, אבל זו בדיוק הייתה ההרגשה כשלפתע עלי היער שנשרו התבתרו בפתאומיות וקול פרסות התחזק עד שנעצר ממש כמה מטרים מרידלי.

רידלי יכלה להבין בצללית מעומעמת של משהו, שהניחה שהוא קנטאור, מביטה בה, ועומדת דומם במקומה. 

פילץ' רק העיף מבט חשדני בסבך העצים, אך לא יותר מכך. הוא המשיך להעמיק אל תוך היער. 

אבל רידלי התקרבה בשקט אל הצללית, שנשארה במקומה. 

בת רייבנקלו שמכבדת את עצמה לא הייתה נוהגת כך, אבל שתלך לעזאזל מצנפת המיון. 

רידלי נזפה בעצמה. בת רייבנקלו שמכבדת את עצמה לא הייתה אמורה לחשוב מילים כאלה, אבל שתלך ל... לא. היא לא רוצה להיכנס לזה שוב. 

לאט לאט, לחרדתה ולשמחתה של רידלי, החלה הצללית להתקרב אליה. רידלי סובבה את ראשה לראות איפה פילץ', אך הוא נעלם. צמרמורת חלפה בגבה של רידלי, והיא הסתובבה לברוח, אבל קול הצללית עצר אותה.

"עצרי, רידלי. אני לא אפגע בך." 

רידלי סובבה את ראשה בחזרה אל הצללית, שכעת נגלתה לפניה במלוא הדרה. 

זה היה קנטאור חום וגדול, שרעמה חומה עשירה הקיפה את ראשו, ועיניו הנבונות ננעצו היישר בפניה של רידלי. 

נו, זה הספיק לבת רייבנקל המכבדת את עצמה להישאר נטועה במקומה מול הקנטאור המתקרב.

לשלוש שניות בדיוק.

רידלי החלה לרוץ לכיוון שחשבה שפילץ' הלך אליו, כי בשלב זה אפילו השרת המגעיל ביותר עדיף על הקנטאור המפחיד ש"לא מתכוון לפגוע בה". הוא חושב שהיא טיפשה?

אולי הוא חושב שהיא טיפשה, אבל זה לא הפריע לו כדי לדהור בעקבותיה של רידלי, ולהשיג אותה, כמובן. רידלי אף פעם לא התגאתה ביכולות הריצה הנהדרות שלה מסיבה פשוטה אחת: לא היו לה כאלה.

הקנטאור ניצב בדיוק מול רידלי, ואילץ אותה לעצור. 

מהרגע שעצרה, רידלי לא הניחה לקנטאור לנסות לתעתע בה. חשוב להראות לו מי שולט במצב.

"אני לא יודעת מי אתה או מה אתה רוצה," היא החלה לנאום בתקיפות, "אבל אתה לא תצילח לפגוע בי בכל צורה שהיא. אתה מדבר פה עם רידלי אנסטסיה ספארק (את השם השני היא המציאה, כי זה נשמע לה מאיים יותר), תלמידת שנה רביעית בהוגוורטס, ותאמין לי שאין לי שום בעיה להטיל עליך איזו קללה."

היא כיוותה שהנאום שלה יפחיד אותו, או רק ירתיע אותו לזמן מספק כדי שתוכל לברוח, אבל לא זה ולא זה קרו. 

הקנטאור הלא-מפוחד, חייך.

רידלי גיששה אחר השרביט שלה, ומצאה אותו תקוע בתנוחה מאוד מוקצנת באחד מכיסי גלימתה. היא שלפה אותו וכיוונה אותו אל פניו של הקנטאור.

היא לא באמת רצתה לפגוע בו, אלא רק רצתה להרתיע אותו. אולי להטיל עליו לחש בסיסי מאוד שינטרל אותו לזמן קצר (ממילא היא לא הייתה יכולה יותר מזה).

בהתחשב בעובדה שהקנטאור נמצא ביער האסור שבחצר בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות, הוא ככל הנראה ידע שרידלי עובדת עליו.

"רידלי ספארק, בבקשה הקשיבי לי." הוא אמר וטופף לעברה בשקט על פרסותיו.

אולי הוא בכל זאת לא רוצה לפגוע בי?  המחשבה הזאת הספיקה כדי להחזיק את רידלי במקומה ולאפשר לקנטאור לעמוד לצידה.

"אני מכיר אותך יותר טוב משאת חושבת." אמר הקנטאור. 

צמרמורת עברה בגבה של רידלי, והיא התרחקה ממנו בשנית.

הקנטאור הבין שעשה טעות, והתחיל מחדש, הפעם בנעימה קלילה יותר.

"שמי כיירון, ואני עובד במחנה החצויים, אבל בואי לא נקדים את המאוחר."

זה היה מעט מבלבל, אבל רידלי הצליחה לדוג את הפרטים החשובים מתוך מילותיו של כיירון: קוראים לו כיירון.

"אז קוראים לך כיירון. בסדר." היה טיפה מביך לדבר אל יצור שחציו סוס, אבל אחרי הכל הוא ידע מה שמה של רידלי בלי שום קשר קודם איתה, אז רידלי לקחה אותו ברצינות לעת עתה.

"אני רוצה לשאול אותך," אמר כיירון, "מה את יודעת על המיתולוגייה היוונית?"

אם יהיו מספיק תגובות אני אמשיך

		הפרק הבא