הארי וג'יימס פוטר ואבן החכמים

טרול- במרתף- חשבתי שכדאי שתדע." אמר קווירל והתמוטט.

בהלה פרצה באולם.

"כל המדריכים ללוות את התלמידים למעונות!" קרא דמבלדור.

"כל התלמידים הנה לכאן! סלחו לי, אני מדריך!" קרא פרסי.

"לאן קווירל הולך?" שאל הארי.

קווירל לא פנה למרתפים יחד עם שאר המורים- הוא פנה לכיוון הקומה השלישית.

"אתה חושב שהוא הולך למסדרון האסור?" הוא לחש לרון.

"לא יודע" אמר רון. "הרמיוני, מה את חושבת?" 

אבל הרמיוני הייתה עסוקה במשהו אחר.

"איפה רמוס?" היא שאלה בבהלה.

"נראה לי הוא הלך לבקר את אמא שלו. מה זה היה הפעם, סיריוס?" אמר ג'יימס.

"סבתא שלו. חוטם חזיר," אמר סיריוס לתמונה של האשה השמנה.

"מה זאת אומרת?" שאלה הרמיוני, נכנסת בעקבותיו לחדר המועדון.

"אל תשאלי אותי." אמר סיריוס. "בערך כל חודש רמוס נעלם- בדרך כלל לבקר את אמא או סבתא שלו. הן מאוד חולניות" הוא גיחך. 

למחרת רמוס הופיע - הוא נראה חוור. "רמוס! דאגתי לך!" קראה הרמיוני.

"דאגת לי?" הוא נראה מוטרד מעט.

"כן- כל הקטע עם הטרול- סיריוס אמר שהלכת לבקר את סבתא שלך."

"כן…" מלמל רמוס. הוא נשם לרווחה.

____

"הלכתי לבקר את אמא שלי." אמר רמוס.

"באמת?" שאלה הרמיוני. "היא הייתה חולה לפני- תן לי לחשוב- פחות מחודש!"

"עזבי אותו, הרמיוני." אמר סיריוס.

"הרמיוני, מה זה אבקת ירח?" שאל רון.

הרמיוני נאנחה והלכה לעזור לרון.

סיריוס פנה אל רמוס. "אתה בטוח שאמא שלך חולה?" הוא שאל.

"עזוב אותי, סיריוס," אמר רמוס והלך לקרוא.

סיריוס עמד, מוטרד. "גם לך יש הרגשה שרמוס מסתיר ממנו משהו?" הוא שאל את ג'יימס.

_________

"יש חדש בעניין ניקולס פלאמל?" שאל הארי, מוציא מכיסו את הצפרדע שוקולד האחרון שנשאר לו.

"הי, זה דמבלדור- בדיוק כמו בקלף הראשון ש-"

הוא הסתכל על הצד האחורי של הקלף. "ידעתי שראיתי את השם הזה פעם- תקשיבו! 'דמבלדור מפורסם במיוחד בזכות הבסת הקוסם הרשע גרינדלוולד ב-1945, גילוי שנים-עשר השימושים לדם דרקון, ועבודתו בתחום האלכימיה עם בן-זוגו לעבודה, ניקולס פלאמל!'"

"אני יודעת!" צווחה הרמיוני, והלכה למגורי הבנות. הארי הביט ברון.

רון משך בכתפיו.

הרמיוני חזרה אחרי דקה ובזרועותיה ספר גדול וכבד.

"לקחתי את זה מהספרייה לפני כמה שבועות שיהיה לי משהו קליל לקרוא."

"קליל?" גיחך רון.

"ששש! אני מחפשת את זה…"אמרה הרמיוני.

היא דפדפה במהירות בין דפי הספר. "הנה זה! תקשיבו… ניקולס פלאמל הוא ממציא גדול בתחום האלכימיה שיצר, בין השאר, את אבן החכמים!" היא לחשה בדרמטיות.

רון והארי הביטו בה במבט אטום.

"אבן החכמים, אבן החכמים! היא מפרישה סם חיים,ויכולה להפוך כל מתכת לזהב! ויש לה עוד הרבה תכונות קסומות…"

"אז על זה שומר הכלב! פלא שקווירל חושק בה- כל אחד היה חושק בה!" אמר הארי.

"אוף, רמוס, תעזור לי, אתה הקשבת בשיעור!" נשמע קולו של סיריוס בקצה השני של החדר.

"טוב," רמוס הרים את מבטו מהחיבור שלו, והציץ בשעונו.

על פניו עלתה בהלה.

"אני חייב ללכת," הוא אמר במהירות. "ל-אמ-לספרייה."

הוא יצא בריצה דרך החור, שם נתקל במדאם פומפרי. 

"אויש, לא נראה לי שאני אגמור את החיבור הזה היום. מקווה שלרמוס לא יהיה אכפת," הוסיף סיריוס ומשך אליו את החיבור הלא גמור של רמוס.

"לאן רמוס הלך?" שאל ג'יימס. "הוא הרי לא הלך לספרייה…" 

____________

"הרמיוני, מה זה לוח הלבנה הזה? הפרופסור סיניסטרה אמרה שאנחנו מתחילים עם הירח רק בשנה הבאה!" אמר רון.

"אה, כלום," היא הסתירה אותו במהירות.

רמוס הביט עליה בתדהמה ובשאלה, והיא הסיטה את מבטה.

___________

"רמוס, אתה בסדר?" שאלה הרמיוני באימהיות בסתם יום. רמוס החוויר עוד יותר מקודם.

"הר-הרמיוני, ה-הכל טוב?" הוא שאל, אבל הרמיוני כבר הלכה משם.

את דרכה חסמו ג'יימס וסיריוס.

"הרמיוני, מה הולך בינך לבין רמוס?" שאל ג'יימס.

"כלום!" היא אמרה בהתנשאות ופנתה בחדות אל עבר החור, לספרייה.

מתיקה נשר דף. ג'יימס תפס אותו.

"זה לוח לבנה. אבל הם לא לומדים השנה-" אמר סיריוס, ונעצר לפתע.

"תביא רגע-" הוא חטף את הלוח מידיו של ג'יימס, ועיניו התרוצצו עליו הלוך ושוב.

"ג'יימס חשבת-" הוא אמר.

"מה?" שאל ג'יימס.

"חכה רגע," אמר סיריוס, והתיישב על כורסא קרובה.

"סיריוס?" אצבעו של סיריוס נעה מירח מלא לירח מלא.

"תסתכל,"הוא לחש.

ג'יימס התיישב על ידית הכורסא לצידו.

"אולי תסביר-" סיריוס היה לבן. אצבעו נחה על ליל כל הקדושים. 

"ירח מלא. רמוס נעלם אז, נכון? אני זוכר שהרמיוני שאלה עליו- והנה אתמול- ירח מלא. אתה זוכר שהוא לא היה במיטה? והיום הוא חיוור…"

"מה אתה רומז, סיריוס?" שאל ג'יימס בדאגה.

"בוא!" סיריוס תפס בידו ומשך אותו לחדר השינה שלהם.

הוא נעל אחריהם את הדלת. "רמוס נעלם כל ליל ירח מלא."

"אתה יודע מה זה מזכיר לי, סיריוס? זה מזכיר לי אנשי זא-א-א-" ג'יימס החוויר.

"אתה לא ר-ר-רומז-" הוא לחש. "אדם זאב?"

סיריוס הנהן. הם בהו אחד בשני.

"הרמיוני כבר יודעת-" מלמל ג'יימס. "היא מסתובבת עם לוח לבנה בתיק…"

"אנחנו צריכים לספר לו, ג'יימס." אמר סיריוס.

"אני חושב שהוא יודע, סיריוס. להפוך פעם בחודש לאדם זאב…"

אמר ג'יימס בכובד ראש. הם פרצו בצחוק.

"אבל ברצינות, ג'יימס, אם הוא ידע שאנחנו יודעים…"

"אבל אין לנו הוכחות, סיריוס. אם סבתא שלו באמת חולה כל פעם והרמיוני גם טועה, או שבכלל לא עלה על דעתה דבר כזה ואנחנו סתם הוזים טיפשים? מסכן רמוס…"

"אוקי, אז ככה: אם ב-" סיריוס הציץ בלוח הלבנה של הרמיוני."אם בשלוש עשרה, בחודש הבא, רמוס נעלם שוב, אנחנו נגשים אליו להגיד לו שאנחנו יודעים."

"יש." אמר ג'יימס, ולפתע שניהם קפצו, לשמע "אלוהומורה!" מבחוץ.

רמוס נכנס, ובעקבותיו פיטר. "טוב, חברה, אני יודע שנחמד לכם, לא רצינו להפריע, אבל אתם יודעים, דפקנו מבחוץ, ושמענו קולות אז ידענו שאתם לא ישנים- אבל כבר עשר בלילה, ואני עייף מאוד." רמוס הסתכל על שניהם, שבהו בו כאילו הם רואים אותו בפעם הראשונה.

"מה קרה?" הוא שאל.

"כלום- נראה לי שאני אלך לישון." אמר סיריוס, מתמתח.

"הכל בסדר? בטוח?" התעקש רמוס.

"כן כן, בטוח." אמר ג'יימס.

רמוס הביט בהם בתימהון וחשש.

סיריוס וג'יימס הסיטו את הכילות בתנועה תואמת.

"לילה טוב" שרק פיטר ונכנס למיטה.

"לילה טוב…" מלמל רמוס, ונכנס למיטה גם הוא.

"הי, רמוס?" הציץ ג'יימס מבין הכילות.

"כן, ג'יימס?" שאל רמוס.

"לילה- לילה טוב." ג'יימס הכניס את ראשו.

רמוס היה מופתע, ותהה לעצמו מה הם יודעים, אבל הוא היה עייף מאוד, אחרי לילה ללא שינה… 

אבל ג'יימס התקשה לישון. הוא ריחם על רמוס…

_________

"פיטר," פתח סיריוס, כמה שבועות אחר כך. רמוס התעכב לדבר עם המורה.

ג'יימס שלח בו מבט אזהרה. הארי רון והרמיוני היו במרחק כמה צעדים מאחוריהם.

סיריוס השתתק.

רגולוס בלק הופיע מאחורי הארי פתאום.

"הי, הארי, מה שלום ההורים שלך?"

"סתום, בלק," אמר רון.

רגולוס פנה לרון."אה, וויזלי," חיוך עלה על שפתיו. "מה שלום ההורים שלך? הם נחים קצת מהצפיפות הבלתי נסבלת שיש בחופש?" הארי ורון הוציאו את שרביטיהם באחת, והרמיוני ניסתה לעצור אותם - היא תפסה בהארי.

"לא, רון," היא נשפה.

רגולוס הלך משם בצעד מתנשא, שניה לפני שפרסי הגיע.

הארי עוד היה עם שרביט מונף.

"פוטר!" קרא פרסי. ג'יימס הסתובב.

פרסי הסתכל על הארי. "נקודה מגריפינדור, ג'יימס, אסור לעשות קסמים במסדרונות, אתה עושה מספיק צרות גם ככה!"

"אני הארי, ו-" אמר הארי.

"הארי? אה, סליחה." פרסי בחן את עיניו הירוקות של הארי.

"הוא התגרה בי!" אמר הארי, אבל פרסי כבר הלך. הארי רתח.

"כשאני אתפוס את בלק הזה…" הוא מלמל בעיניים רושפות.

רמוס השיג אותם.

סיריוס המהם. "מה? אה, סיריוס! התכוונתי לאחיך, כמובן."

"אל תקרא לו אחי, פוטר. הוא לא המשפחה שלי!"

ג'יימס גם היה מעוצבן, אבל מסיבה אחרת. "אוף, שיפסיקו כבר להתבלבל בינינו!" הוא אמר.

"אנשים יתרגלו," אמרה הרמיוני בשלווה.

"לא הם לא, אתם דומים מידי." אמר סיריוס.

"תודה סיריוס, מאוד מעודד" אמר ג'יימס.

"אוף, אנחנו מאחרים לשיעור!" קראו רמוס והרמיוני ביחד, והם הלכו, כל חבורה לדרכה.

__________

הארי פנה בפנייה במסדרון, שקוע במחשבות.

לילי אוואנס פנתה באקראיות שמאלה, מהורהרת.

"הארי, זהירות!" קראה הרמיוני. זה היה מאוחר מדי.

בום! הם התנגשו. 

"זהירות-"

"סליחה-"

לרגע שניהם נאלמו, ואז לילי הרימה את ספריה.

"עיניים יפות, פוטר," היא הפטירה והלכה.

"מה הלך כאן?" שאל רון.

הארי בהה איפה שלילי נעלמה. 

"העיניים שלה-"

"הארי, הכל טוב?"

"הן זהות לאלה שלי! לעיניים שלה יש את הצבע והצורה המדויקים שלי! לרגע חשבתי שנתקלתי במראה!" קרא הארי.

"וואו, לרגע חשבתי ש- אבל ברצינות?" אמר רון.

"כן! תסתכל עליה בפעם הבאה שתפגוש אותה. ממש אותו דבר!"

"טוב, הארי, אנחנו מאחרים להאגריד." אמרה הרמיוני. הארי התנער.

"כן, קדימה."

הפרק הקודם		הפרק הבא